זה הגיוני שאני לא רוצה חברים ובא לי להיות לבד?

לא סתם ככה לבד אבל ממש לחזור לתקופות שהייתי בלי חברים יושבת בשירותים וזה...לפעמים גם יש לי רצונות ורגשות אשמה של למה ההורים שלי לא התעללו בי כשהייתי קטנה ולמה הם אוהביפ אותי כי אני לא אוהבת אותם ורק רוצה שהם יעזבו אותי למרות שהם לא עשו לי שום דבר רע והם דואגים ומתיילסים אליי ממש טוב בבית.
ובא לי רק להיות עצובה כל הזמן מבלי לשמוח ולצחוק ותמיד אני מדמיינת את עצמי ששולחים אותי לבית חולים פסיכיאטרי ושדואגים לי, זה צומי?