אתם חושבים שלא משנה כמה רע לבן אדם בחיים או איזו תקופה עוברת עליו, שום דבר (גם לא הזוועה הכי נוראית) לא נותנת לו

אין לגיטימציה להתנהג ככה אבל עוברים דברים על אנשים ואין מה לעשות זה מוקרן החוצה. כמובן יש גבול עד כמה הוא יכול להוציא את זה אבל זה לא נשלט

זה ממש תלוי מה עבר על אותו אחד. ברור שאין לגיטימציה ואם מעירים לו על זה רצוי שיפסיק לפחות לזמן הקרוב ויהיה יודע, אבל לפעמים אתה כל כך מיואש ונמאס מהתדמית הנחמדה ואתה רק רוצה שקט בלי שיפריעו לך ולא משנה כאילו כמה נחמדים יהיו אליך אין לך סבלנות לכלום... זה לא מוצדק אבל אני כן מבין מה הצד השני יכול להרגיש אז אם מישהו היה מגעיל אליי ואני ביום רגוע הייתי משתדל לקבל את האש ולתת לו להירגע

שואל השאלה:
אני לא מסכימה...כן מעוצבנים לפעמים אבל אם מישהי מעמיד את זה לפניך ואומר שזה לא בסדר, גורם לך לשים לב לזה. לפחות במצב הזה אתה צריך לעצור ולשים לב להתנהגות של עצמך.
יש נגיד כאלה שמתמודדים עם דברים קשים והם מצליחים להישאר אדיבים לחלוטין לאחרים