אני מרגישה אבודה בתוך עצמי

סליחה עם זה ארוך מאוד.
( עבר חודשיים מאז)

קשה כל התמודדות הזאת שסבתא לא פה
עם כל מה שקרה, יום ליפני עשינו אצלה על האש ישבנו חייכנו צחקנו, והיא הסתכלה עלינו בהרצאה
היא אהבה אותנו, היא ביקשה כמה ימים ליפני שנשלח לה תמונות שלנו ולא שלחנו,
ובאותו יום של על האש אחרי שכולם הלכו היא באה למטה( מתחת לבניין) כי היינו שם דוד שלי הבן שלו והבת אמא אבא ואחותי וחבר של דוד שלי,
היא ישבה על הכיסא סבתא שלי
היד ימין שלה כאבה לה מאוד היא ניסתה להרגיע תכאב אבל זה לא אבד, ביום חמישי בבוקר אני ואמא שלי היינו בדרך אליה לקחת תרופות שלה, והיא הסתכלה עלי מוזר ואמרתי לה סבתא תשמרי על עצמך אני אוהבת אותך והיא אמרה טוב ודיברה עם אמא שלי, אני ואמא שלי אמרנו לה שהיא לא נראת טוב ושנזמין לה אמבולנס אבל היא התקשה שלא היא לא רוצה ואני רציתי הייתה לי הרגשה שהייתי צריכה
אבל היא הלכה אמרה ביי והיא הייתה מקופפת יותר מהרגיל היא הסתכלה לצדדים כאילו חיכתה למישהו,
אבל לא נתנו לזה חשיבות, נסענו הביתה, והיא התקשרה לאחותי ולאמא שלי אבל הן לא הספיקו לענות והן ניסו להתקשר שוב פעם אבל לא הצליחו,
ואחרי שעה שעתיים דוד שלי מתקשר (לאמא שלי וכל זה אני שומעת אחרי כמה שניות)
השם של אמא שלי* היא התמותתה היא מפרקסת היא לא מגיבה אני מנסה לעשות לה החייה, ואני ישר ידעתי ידעתי את זה ידעתי, התחלתי להיכנס לחרדה
צעקתי על אמא שלי שתיקח אותי לסבתא אבל לא לא היא לא רצתה שאני ארה את זה היא ידעה גם היא ידעה ולא רצתה שאני יראה את זה,
ואחרי כמה שעות אמרו לנו שהיא כבר איננה,
צרחתי פחדתי אני פוחדת
עבר מאז חודשיים
אני לא מסוגלת לעכל תדבר הזה
אני חזקה ואני לא אשבר
אבל אני רק 24/7
במחשבות עליה ולא תמיד
אבל מה מה יקרה כבר מה יהיה


ובסוף שלחתי לה תמונות
ליפני כמה זמן הודעה וסליחה

סליחה שזה ארוך
תודה אם מישהי או מישהו קראה את זה
בבקשה לא למחוק

מהות: פריקה