2 תשובות
אמר בתורה (במדבר כט, א): "יום תרועה יהיה לכם", ומכאן שצריכים לתקוע בשופר ביום ראש השנה ולא בלילו (מגילה כ, ב). והוסיפו חכמים ותיקנו את תקיעת השופר בעת אמירת הברכות המיוחדות של ראש השנה, שהן: מלכויות זכרונות ושופרות, שעל ידי כך תתקבל תפילתנו ברצון (ר"ה טז, א).
ומתחילה כפי הנראה היו מברכים את הברכות המיוחדות של ראש השנה בעת תפילת שחרית, ואז גם היו תוקעים בשופר, שזריזים מקדימים למצוות. ולאחר מכן, בתקופת השמד, גזרה המלכות שלא יתקעו בשופר, והיו חיילי האויב אורבים לישראל כל שש השעות הראשונות של היום, לשמוע אם יעברו על הגזרה ויתקעו בשופר. ואז קבעו לתקוע בשופר בתפילת המוסף, שזמנה נמשך עד לאחר חצות היום, וכמו כן תקנו לומר את סדר מלכויות זכרונות ושופרות בתפילת המוסף. וגם לאחר שנתבטלה הגזרה, לא החזירו את התקיעות לתפילת שחרית מחשש שמא הגזרה תחזור, וכך נקבע הדבר שתוקעים בשופר בתפילת המוסף.
ובירושלמי מסופר שפעם שמעו האויבים את ישראל תוקעים בשופר בתפילת שחרית, וחשבו שזוהי קריאה למלחמה, ויצאו כנגד המתפללים והרגו בהם. ולפיכך התקינו שיהו תוקעים בתפילת המוסף, שכאשר יראו האויבים שאנו מתפללים וקוראים בתורה ושוב מתפללים ותוקעים בשופר - יבינו שאנו עוסקים בתפילה ובמצוות ולא בהכרזת מלחמה. מה שאין כן אם התקיעות יהיו בתחילת היום, בשחרית, לא יהיה ניכר שזה חלק מהתפילה.
ולאחר מכן הוסיפו עוד תקנה, לתקוע בנוסף לתקיעות שעל סדר התפילה, תקיעות לפני תפילת מוסף, ואותם התקיעות נקראות 'תקיעות מיושב', מפני שהם אינם התקיעות החשובות ביותר, ולכן מצד הדין מותר לשבת בהם. ובתלמוד (ר"ה טז, א) מובאת שאלתו של רבי יצחק, "מפני מה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין"? והשיב "כדי לערבב את השטן". ופרש רש"י: שכשישמע איך שישראל מחבבין את המצוות, ומוסיפים ותוקעים יותר ממה שציוותה אותם התורה, על ידי כך יסתתמו טענותיו. והר"ן פרש שהשטן הוא יצר הרע, ועל ידי שאנו מרבים בתקיעות, והשופר כידוע מעורר לתשובה, על ידי כך נכנע לבבינו, והננו יכולים לכוון יותר בתפילה.
ואם כן יוצא שכבר על פי התלמוד נוהגים לתקוע ששים תקיעות. ולאחר מכן מקובלי צפת החלו לנהוג על פי האר"י הקדוש לתקוע מאה תקיעות. וכיום נתפשט המנהג בכל ישראל, שתוקעים בראש השנה מאה תקיעות.
ומתחילה כפי הנראה היו מברכים את הברכות המיוחדות של ראש השנה בעת תפילת שחרית, ואז גם היו תוקעים בשופר, שזריזים מקדימים למצוות. ולאחר מכן, בתקופת השמד, גזרה המלכות שלא יתקעו בשופר, והיו חיילי האויב אורבים לישראל כל שש השעות הראשונות של היום, לשמוע אם יעברו על הגזרה ויתקעו בשופר. ואז קבעו לתקוע בשופר בתפילת המוסף, שזמנה נמשך עד לאחר חצות היום, וכמו כן תקנו לומר את סדר מלכויות זכרונות ושופרות בתפילת המוסף. וגם לאחר שנתבטלה הגזרה, לא החזירו את התקיעות לתפילת שחרית מחשש שמא הגזרה תחזור, וכך נקבע הדבר שתוקעים בשופר בתפילת המוסף.
ובירושלמי מסופר שפעם שמעו האויבים את ישראל תוקעים בשופר בתפילת שחרית, וחשבו שזוהי קריאה למלחמה, ויצאו כנגד המתפללים והרגו בהם. ולפיכך התקינו שיהו תוקעים בתפילת המוסף, שכאשר יראו האויבים שאנו מתפללים וקוראים בתורה ושוב מתפללים ותוקעים בשופר - יבינו שאנו עוסקים בתפילה ובמצוות ולא בהכרזת מלחמה. מה שאין כן אם התקיעות יהיו בתחילת היום, בשחרית, לא יהיה ניכר שזה חלק מהתפילה.
ולאחר מכן הוסיפו עוד תקנה, לתקוע בנוסף לתקיעות שעל סדר התפילה, תקיעות לפני תפילת מוסף, ואותם התקיעות נקראות 'תקיעות מיושב', מפני שהם אינם התקיעות החשובות ביותר, ולכן מצד הדין מותר לשבת בהם. ובתלמוד (ר"ה טז, א) מובאת שאלתו של רבי יצחק, "מפני מה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין"? והשיב "כדי לערבב את השטן". ופרש רש"י: שכשישמע איך שישראל מחבבין את המצוות, ומוסיפים ותוקעים יותר ממה שציוותה אותם התורה, על ידי כך יסתתמו טענותיו. והר"ן פרש שהשטן הוא יצר הרע, ועל ידי שאנו מרבים בתקיעות, והשופר כידוע מעורר לתשובה, על ידי כך נכנע לבבינו, והננו יכולים לכוון יותר בתפילה.
ואם כן יוצא שכבר על פי התלמוד נוהגים לתקוע ששים תקיעות. ולאחר מכן מקובלי צפת החלו לנהוג על פי האר"י הקדוש לתקוע מאה תקיעות. וכיום נתפשט המנהג בכל ישראל, שתוקעים בראש השנה מאה תקיעות.
היי מיה. שאלת כמה שאלות יחד ואני אשתדל בשמחה לענות. אחרי תפילת שחרית של ראש השנה תוקעים בשופר וזה העיקר מהתורה. אחר כך יש בתפילת מוסף, גם בתפילת לחש וגם בחזרה. בקשר לשעה אין לזה זמן כל אחד איך שנוהגים בבית כנסת שלו. סך הכל תוקעים 101 תקיעות. בכל יום בראש השנה הכוונה בכל יום 101. עכשיו אם זה חל בשבת אז רק ביום השני תוקעים. גמר חתימה טובה לך.
באותו הנושא: