אני לא מבינה כלום בשאלות נושא ובפרזנט סימפל באנגלית כיתה ז מישהו יכול להסביר לי מסודר זה ממש מתערבב לי גם מתי כותבים את

שואל השאלה:
אומייגאד וואאו תודה רבהה

עדיין אין לי מושג למה מורים מלמדים זמנים בשיטה הזאת, אבל:
present simple זו צורת המקור של הפועל, בדרך כלל לא צריך להוסיף כלום:
"אני קורא ספרים" -> "i read books"

משתמשים בצורה הזאת במשפטים כלליים, כשמציינים עובדות, תחביבים, הרגלים וכו'.

*אבל* הפועל כן משתנה כאשר הנושא הוא גוף שלישי יחיד, כלומר אם אפשר להחליף אותו עם: "he", "she", "it"
כמו שעם הפועל be כל הצורות האלה משתמשות בצורה "is", לוקחים את ה's' שבסוף ומוסיפים אותה לפעלים בזמן הזה:
"הוא קורא ספרים" -> "he reads books"
יש פעלים שבהם זה לא נוח לבטא את האות "s" בסוף, אז במקרה הזה מוסיפים "es":
"היא מעבירה את הספר" -> "she passes the book"

זה הכול למשפטים רגילים.
עכשיו, פעם, באנגלית ישנה, כאשר היו רוצים לשלול את הפועל(להוסיף "לא"), היו פשוט מוסיפים את זה אחרי הפועל:
"הם לא יכולים" -> "they can not"

אבל עם הזמן, אנשים רבים מתרבויות שונות יצרו אינטראקציה עם השפה והיא השתנתה באופן שנהיה יותר נוח לדוברי שפות אירופאיות אחרות. בשפות כמו צרפתית, המילה "לא" הייתה מגיעה לפני הפועל, לא אחריו. אז כדי "לתקן" את זה, ברוב הפעלים, היו מוסיפים לפני הפועל הראשי פועל נוסף שמעצים את המשמעות של המשפט: "do".
והמילה "not" תבוא ישר אחריו:
"אנחנו לא צריכים" -> "we do not need"

עם הזמן אנשים התחילו לקצר את הצורה "do not" ל"don't":
"אתה לא יודע" -> "you don't know"

עכשיו, כמו שאמרנו, לפעמים נצטרך להוסיף 's' לפועל. במקרים האלו, הפועל שישתנה הוא "do", והפועל השני יחזור לצורה המקורית שלו.
"זה לא עובד" -> "it does not work"
צריך לשים לב שכאן המילה "does" נשמעת כמו "דאז"
וכמובן אפשר לקצר גם פה:
"היא לא אוכלת תפוחים" -> "she doesn't eat apples"

עכשיו, דבר דומה קרה גם בצורת השאלה. פעם אנשים היו שמים את הפועל לפני הנושא, אבל היום זה הרבה יותר נוח להשאיר את הפועל איפה שהוא ופשוט להוסיף את המילה "do" לפני הנושא במקום:
"האם הם מקשיבים?" -> "do they listen?"
"אתם לא מרגישים את זה?" -> "don't you feel it?"
"האם הוא שותה מים?" -> "does he drink water?"

אני מקווה שזה עוזר.