ההורים שלכם עזרו לכם בתמיכה נפשית ועזרו לכם שהייתם במצב נפשי לא טוב? (הכוונה לקחו אתכם לפסיכיאטר/פסיכולוג)?

ממש לא וחבל. הייתי מאוד זקוקה לזה

וגם עכשיו

שואל השאלה:
^ לא תודה אחי סתם מתוך סקרנות

בכלל לא דיברתי על זה עם אמא שלי, אבל אני חושבת שהיא שמה לב לבד כי בתקופה הזאת היא הייתה יותר רגישה אליי.
זה התבטא בזה שהיא צעקה על אחים שלי אם הם הציקו לי כדי שאני לא אבכה כי הייתי חלשה מדי לענות להם בעצמי,
או להביא לי מים ואוכל לחדר בלי להגיד כלום(לא יצאתי מהחדר בשביל כלום, בקושי בשביל להתפנות. פשוט שכבתי במיטה כל היום וחיכיתי שייגמר)..
היא תמיד הזכירה לי שהיא פה, ואוהבת אותי ושאני תמיד מוזמנת לדבר איתה.
וכשבסוף באתי וסיפרתי לה איך אני מרגישה היא לקחה אותי לפסיכולוגית אבל אחרי הרבה שכנועים.

שואל השאלה:
וזה עזר לך פסיכולוג?

אני הולכת מאז שאני ממש קטנה לכל מיני טיפולים שונים.
אחרי בערך חצי שנה אני מפסיקה והולכת שוב בהפרש של כמה שנים למישהו אחר.
זה מתיש כל פעם מחדש להתחבר למישהו/מישהי ולבנות אמון כדי לשתף אבל אם יש לך כוח זה יכול לעזור לך.
לי אישית זה חשוב מאוד אז אני עושה את המאמץ.
אמא שלי נגד פסיכולוג וכל הדברים האלה אז לקח לי המון זמן לשכנע אותה. אבל אחד הדברים שאמרתי לה שבהתחלה לא עזר כל כך, היה שזה חשוב לדבר עם מישהו חיצוני שלא נמצא איתך כל הזמן. זה יותר נוח לי ולעוד הרבה אנשים לשתף ולפרוק אצל מישהו שהם לא מכירים ולא יכול לשתף את מה שהם אומרים(מבחינה חוקית).
כרגע אני לא מטופלת אבל זה בעיקר בגלל שאני לא מעוניינת לדבר בתקופה הזאת, אז אני מעסיקה את עצמי nonstop כדי שלא יהיה לי זמן לחשוב..