איך זה שלקרוא על פילוסופיה גורם לי לבלבול, דיכאון וחרדה קיומית?

שואל השאלה:
למדתי שיעור פילוסופיה וזה תפס את העניים שלי. התחיל מלקרוא קאנט לשפינוזה ואחר כך עברתי אל לייבניץ. אחרי שקראתי את דעותיהם על טבע העולם, זה פשוט התחיל להתעסק לי בראש. לדברי לייבניץ, זהו עולם הרמוני מקדמא דנא שבו דברים עשויים להיראות כמשהו, אבל למעשה הם "תוכנתו" להיראות כך. זה רק גורם לי לפקפק בכל המציאות ובכל מה שסביבי..? מונאדות אינן מקיימות יחסי גומלין אחת עם השנייה, אז כל האנשים שסביבי, הסתכלתי עליהם אחרת כי אני מרגישה שאנחנו כנראה לא מכירים אחד את השני, שכן אנחנו רק מתוכנתים להרגיש כלפי אחרים בצורה כזו. אני לא מבינה במה שונות המונאדות מהגוף שלנו, האם יש לי בכלל שליטה על הגוף שלי? האם אני באמת יודע הכל סביבי כמו שהוא. אני לא יכול להפסיק לחשוב על הפילוסופיה של לייבניץ. אני מרגיש שמעולם לא הייתי צריך להיכנס לזה כל כך עמוק. אני מרגישה חולי רוח וסחרחורת כבר יותר מחודש, לא יכולה להפסיק לחשוב על זה.

והעובדה שמונאדות הן עצמים אלמותיים (סובסטנציות), אני אפילו לא יכולה לעטוף את הראש סביב המושג הזה.

האם תוכל בבקשה להציע עזרה כיצד להסתכל על דברים אחרת. בבקשה אל תהיו שיפוטיים כי זו הפעם הראשונה שאמי מפרסמת כאן שאלה ואני באמת מרגישה שאני בצרות ואני זקוקה לעזרה. תודה

יש הרבה מאוד פילוסופיות וגישות חיים שונות, אל תשכחי שפילוסופיה היא אינה עובדה מדעית ולכן כל עוד הוכחה לא קיימת הכל בגדר תיאוריה, לכל פילוסופיה אחת תוכלי למצוא פילוסופיה שנוגדת לה. ככה שלהילחץ אין לך מה את תמיד יכולה להעמיק בפילוסופיות שהן יותר אופטימיות ותאמיני לי שזה יעשה לך יותר טוב על הלב.

פילוסופיה זה גישה לחיים ויתכן שהיא תגרום לך לחרדות ולפחד אבל אני לא זוכר מי הפילוסוף שדיבר על כך שכל פילוסופיה צריכה להיות בכמות הנכונה ושצריך לדעת לא לקחת את זה צד קדימה מדי
הרבה מהרעיונות הפילוסופים אפשר לשבת ולדון עליהם הרבה זמן אבל בתכלס צריך לזכור שאנחנו חיים בעולם שבשבילנו הוא מרגיש מציאותי אנחנו יכולים הרבה לדבר על קאנט ועל ליבניץ ועל יום אבל בסופו של דבר בין אם אנחנו רואים את העולם כשלעצמו ובין אם לא אנחנו עדיין חיים בעולם שבשבילנו הוא ריאליסטי
כמו שאמר הפילוסוף ניק בוסטרום כשהוא דיבר על האם אנחנו חיים בסימולציה בסופו של דבר הוא סיים את הדיון בכך שבין אם אנחנו חיים בסימולציה ובין אם לא אנחנו בסופו של דבר חיים במציאות כלשהי והמציאות הזאת בשבילנו היא אמיתית צריך לזכור את זה

כי עכשיו אתה מודע לכמה אתה לא יכול לדעת

שואל השאלה:
^
the only true wisdom consists in knowing that you know nothing.

שואל השאלה:
זאת נגזרת של היגיון בסיסי ותו לא, לדעת מהם גבולות המחשבה שלנו..