3 תשובות
מושא הוא 'הצד השני' של נושא במובן מסוים.
במשפט פועלי, שבו הנשוא הוא פועל, אם הנושא הוא 'מי עשה את הפועל?' אז המושא הוא 'למי הוא עשה את זה?' או 'מי הצד השני של הפעולה?'
לדוגמה, "הקוף אכל בננה." הקוף הוא הנושא, הנשוא מדבר עליו. אבל מה הקוף אכל? מה הצד השני? הבננה.
זה עובד גם במקרה של משפט סביל. "הבננה נאכלה בידי הקוף." הנשוא מדבר על הבננה, אבל מי הצד השני? הקוף.
לא תמיד יש מושא, "הקוף ישן", במקרה כזה אין 'צד שני' לפעולה ולכן אין מושא.
דרך טובה לדעת מה המושא היא המילית "אֶת", כשהמושא מיודע וישיר (אין מילת יחס בינו לנשוא/פועל) נצרף אליו את המילית אֶת - "הקוף אכל את הבננה."
הלוואי מצטרף לנושא ומשלים אותו, מעניק לו עוד מידע.
"הקוף הגדול אכל בננה." המילה 'הגדול' משמשת במשפט בתור לוואי.
תיאור מצטרף לנשוא כדי להוסיף עוד פרטים או מידע, אך אינו הכרחי למשפט ומשמעותו תשמר גם בלעדיו.
"הקוף אכל במהרה את הבננה." המילה "במהרה" מצטרפת לפועל, היא מוסיפה מידע לגבי האופן שבו הקוף אכל את הבננה, אך המשפט ישאר שלם בלעדיה ("הקוף אכל את הבננה").
מקווה שעזרתי.
במשפט פועלי, שבו הנשוא הוא פועל, אם הנושא הוא 'מי עשה את הפועל?' אז המושא הוא 'למי הוא עשה את זה?' או 'מי הצד השני של הפעולה?'
לדוגמה, "הקוף אכל בננה." הקוף הוא הנושא, הנשוא מדבר עליו. אבל מה הקוף אכל? מה הצד השני? הבננה.
זה עובד גם במקרה של משפט סביל. "הבננה נאכלה בידי הקוף." הנשוא מדבר על הבננה, אבל מי הצד השני? הקוף.
לא תמיד יש מושא, "הקוף ישן", במקרה כזה אין 'צד שני' לפעולה ולכן אין מושא.
דרך טובה לדעת מה המושא היא המילית "אֶת", כשהמושא מיודע וישיר (אין מילת יחס בינו לנשוא/פועל) נצרף אליו את המילית אֶת - "הקוף אכל את הבננה."
הלוואי מצטרף לנושא ומשלים אותו, מעניק לו עוד מידע.
"הקוף הגדול אכל בננה." המילה 'הגדול' משמשת במשפט בתור לוואי.
תיאור מצטרף לנשוא כדי להוסיף עוד פרטים או מידע, אך אינו הכרחי למשפט ומשמעותו תשמר גם בלעדיו.
"הקוף אכל במהרה את הבננה." המילה "במהרה" מצטרפת לפועל, היא מוסיפה מידע לגבי האופן שבו הקוף אכל את הבננה, אך המשפט ישאר שלם בלעדיה ("הקוף אכל את הבננה").
מקווה שעזרתי.
אנונימי
עזבי אותי אני כולה בנושא ונשוא למה להפחיד
שואל השאלה:
זה בדיוק מה שאני יודעת אין לי מושג מה זהה
זה בדיוק מה שאני יודעת אין לי מושג מה זהה
באותו הנושא: