7 תשובות
לגמרי ואין עם מי לדבר הם לא מקשיבים הם פשוט לא איתנו, בעולם משלהם. הזוי
נכון מאוד
ובטח שלא להט"בים
ובטח שלא להט"בים
אין בכללי עם מי לדבר מצוות הבית ספר כולם אותו דבר
^^
וואי כן אני כל כך רוצה לדבר על זה ולבקש עזרה אבל אין לי ממי לבקש
וואי כן אני כל כך רוצה לדבר על זה ולבקש עזרה אבל אין לי ממי לבקש
זה רק אצלכם יא לוזרים המורים אצלי נדירים
מסעימה לגמרי
אני ממש מסכים! אני עכשיו אכתוב סיטואציה מסדרה שקצת קשורה לזה:
מכתב ממורה לתלמידה שלא מגיעה לבית ספר כי עושים עליה חרם והיא אפילו הפסיקה לדבר בגללם:
"*השם של התלמידה* את בסדר? את חוזרת לבית ספר בקרוב? כולם בכיתה מחכים שתחזרי גם כן את תמיד יכולה לדבר איתי אז למה לא להתאמץ קצת יותר להיות חברה של כולם? הדבר החשוב ביותר הוא ללמוד לאהוב את עצמך מצאי משהו טוב בעצמך כדי שתוכלי לאהוב את עצמך הרי אם תשנאי את עצמך, איך אחרים יוכלו לאהוב אותך?"
מישהו1: "כן זה באמת גורם לי לרצות להקיא"
מישהו2: אני, אני גם, חוויתי תקופה שבה הפסקתי לדבר זה היה מסיבות קצת שונות אבל בדיוק כמוך גם אני הייתי מובך ושנאתי את עצמי. 'למדי לאהוב את עצמך'? מה זה אומר? איך אנחנו אמורים למצוא משהו טוב בעצמנו? הסיבה שאנחנו שונאים את עצמנו היא שאנחנו יכולים לראות רק את החלקים שאנחנו שונאים אז להכריח את עצמנו למצוא את ה'נקודות הטובות' מרגיש חלול כאילו אנחנו פשוט ממציאים דברים. זה לא ככה. זה לא עובד ככה. אני חושב שרק כשמישהו אומר שהוא אוהב אותך אתה מסוגל להתחיל לאהוב את עצמך. אני חושב שכשמישהו מקבל אותך, זה הרגע שבו אתה מתחיל להרגיש כאילו אתה יכול לסלוח לעצמך קצת ומתחיל לאהוב את עצמך"
התלמידה שלא דיברה חודש מתחילה לבכות ואומרת: "כן... כן... כן. זה שימח אותי"
מישהו1 & מישהו 2: "*השם של התלמידה *"
מישהו2: "*השם של התלמידה *מה את מתכננת לעשות? את רוצה להישאר ככה?"
התלמידה: "אני לא יכולה, אני לא יכולה. אני צריכה להתאמץ יותר. אני לא יכולה! אחרת אני אהפוך לבן אדם אפילו נוראי יותר אפילו אם אנחנו (החברים שלה בכיתה) לא יכולים להיות חברים שוב, אפילו אם הם ימשיכו להתעלם ממני, אני חייבת להמשיך להתאמץ, אחרת.."
מישהו2: "נכון, בואי נתאמץ. גם אני אתאמץ. ואם את נהיית עצובה שוב, או שזה כואב מידי, בואי לפה שוב היא תהיה כאן עבורך. (מישהי שהיא הכירה ומההתחלה קיבלה אותה כמו שהיא)"
מישהו1: "עבר הרבה זמן מאז ששמעתי את הקול שלך"
אני ממש מסכים עם מישהו2
עכשיו בלי קשר לסיטואציה הזאת שכתבתי, מורים פשוט לא מבינים כלום במקום לנסות לעזור הם רק ינסו לחפש בתלמידים את הבעיה כמו נגיד מישהו עובר חרם ורק אחרי המון זמן יש לו אומץ לספר למורים אז הם יגידו לו "אז למה לא אמרת לי? יכול להיות שאתה עשית משהו שפגע בהם והם החזירו לך" או משהו כזה... (ככה זה לפחות מורים שאני מכיר) במקום לטפל בזה הם מחפשים להוציא את הקורבן אשם לפעמים
כמו בא!נס מאשימים את הבת שזה קרה לה בגלל הבגדים שהיא לבשה והופכים אותה לבעיה (למרות שנראלי קצת הגזמתי עם הדוגמא הזאת...) בקיצור מורים נוראיים.
מכתב ממורה לתלמידה שלא מגיעה לבית ספר כי עושים עליה חרם והיא אפילו הפסיקה לדבר בגללם:
"*השם של התלמידה* את בסדר? את חוזרת לבית ספר בקרוב? כולם בכיתה מחכים שתחזרי גם כן את תמיד יכולה לדבר איתי אז למה לא להתאמץ קצת יותר להיות חברה של כולם? הדבר החשוב ביותר הוא ללמוד לאהוב את עצמך מצאי משהו טוב בעצמך כדי שתוכלי לאהוב את עצמך הרי אם תשנאי את עצמך, איך אחרים יוכלו לאהוב אותך?"
מישהו1: "כן זה באמת גורם לי לרצות להקיא"
מישהו2: אני, אני גם, חוויתי תקופה שבה הפסקתי לדבר זה היה מסיבות קצת שונות אבל בדיוק כמוך גם אני הייתי מובך ושנאתי את עצמי. 'למדי לאהוב את עצמך'? מה זה אומר? איך אנחנו אמורים למצוא משהו טוב בעצמנו? הסיבה שאנחנו שונאים את עצמנו היא שאנחנו יכולים לראות רק את החלקים שאנחנו שונאים אז להכריח את עצמנו למצוא את ה'נקודות הטובות' מרגיש חלול כאילו אנחנו פשוט ממציאים דברים. זה לא ככה. זה לא עובד ככה. אני חושב שרק כשמישהו אומר שהוא אוהב אותך אתה מסוגל להתחיל לאהוב את עצמך. אני חושב שכשמישהו מקבל אותך, זה הרגע שבו אתה מתחיל להרגיש כאילו אתה יכול לסלוח לעצמך קצת ומתחיל לאהוב את עצמך"
התלמידה שלא דיברה חודש מתחילה לבכות ואומרת: "כן... כן... כן. זה שימח אותי"
מישהו1 & מישהו 2: "*השם של התלמידה *"
מישהו2: "*השם של התלמידה *מה את מתכננת לעשות? את רוצה להישאר ככה?"
התלמידה: "אני לא יכולה, אני לא יכולה. אני צריכה להתאמץ יותר. אני לא יכולה! אחרת אני אהפוך לבן אדם אפילו נוראי יותר אפילו אם אנחנו (החברים שלה בכיתה) לא יכולים להיות חברים שוב, אפילו אם הם ימשיכו להתעלם ממני, אני חייבת להמשיך להתאמץ, אחרת.."
מישהו2: "נכון, בואי נתאמץ. גם אני אתאמץ. ואם את נהיית עצובה שוב, או שזה כואב מידי, בואי לפה שוב היא תהיה כאן עבורך. (מישהי שהיא הכירה ומההתחלה קיבלה אותה כמו שהיא)"
מישהו1: "עבר הרבה זמן מאז ששמעתי את הקול שלך"
אני ממש מסכים עם מישהו2
עכשיו בלי קשר לסיטואציה הזאת שכתבתי, מורים פשוט לא מבינים כלום במקום לנסות לעזור הם רק ינסו לחפש בתלמידים את הבעיה כמו נגיד מישהו עובר חרם ורק אחרי המון זמן יש לו אומץ לספר למורים אז הם יגידו לו "אז למה לא אמרת לי? יכול להיות שאתה עשית משהו שפגע בהם והם החזירו לך" או משהו כזה... (ככה זה לפחות מורים שאני מכיר) במקום לטפל בזה הם מחפשים להוציא את הקורבן אשם לפעמים
כמו בא!נס מאשימים את הבת שזה קרה לה בגלל הבגדים שהיא לבשה והופכים אותה לבעיה (למרות שנראלי קצת הגזמתי עם הדוגמא הזאת...) בקיצור מורים נוראיים.