איך הייתם מגיבים אם הבת שלכם הייתה יוצאת מהארון?

תומכת בה? כי אני גם

את האמת, רק את האמת, עוזב פשוט

שואל השאלה:
^מה זה אומר עוזב?
עוזב את הנושא או את המשפחה?

מקבלת אותה כמו שהיא
אבל עכשיו תאמת בלי חירטוטים? היה לי קשה לקבל אותה, אולי מנסה לשנות את דעתה אבל בכל זאת הבת שלי אין לי ברירה אלה בחירות שלה ורגשות שלה למרות שאני יתאכזב כי זה לא מה שאני רוצה

עוזב אותה, אני לא תומך בדבר הזה

שואל השאלה:
^ואתה חושב שמגיע לך להביא ילדים אם אתה חושב שלעזוב אותה זה אופציה בכלל?

מקבלת אותה ותומכת בה

מתנהגת כרגיל, אבל בעיקרון מזכירה שאני כאן בשבילה.
אם הייתי רואה שזה ממש מרגש אותה/ מלחיץ אותה, אז הייתי יותר מדגישה לה שאני ממש גאה בה על האומץ ושהיא פתחה את זה איתי.
ומסבירה שזה בסדר, להיות ככה או ככה.. זה לא משנה וזה שלה. לא קובע מי היא כבן אדם, ושהיא מדהימה כמו שהיא.
וכן הייתי אולי במעמד הנכון משתפת אותה שגם אני לא אוהבת רק גברים, ואני מבינה מה היא מרגישה במצב הזה ושבהתחלה שמגלים זה הכי קשוח.. וכולי

אומנם, אני חושבת ונוטה להאמין שזה פחות יהיה המצב שהיא ממש תרגיש צורך לצאת, או שזה יהיה משהו "דרמטי".. וגם אם היא לא תדע בדיוק עליי שאני כן נמשכת גם לנשים, עדיין הייתי נותנת דגש בחינוך מגיל קטן להבין שבעולם שלנו יש מגוון.. ובשונה ממה שלימדו אותי, אז זוג של בן ובת זאת לא "ברירת מחדל" והדבר היחיד שקיים, ושיש עוד סוגים וזה בסדר.
לא "לדחוף את זה" כמו ששונאים בוחרים לומר, אבל כן לשקף שבעולם שלנו קיים מגוון ורגשות ותחושות שונים שהרבה מהם בסדר.
כמובן שבגיל או בגישה הנכונה גם אציג את הדברים הפחות חיוביים שקיימים בעולם, ואיך לעמוד מולם. צריך מאוד לדעת לגעת בזה נכון.

מקבל אותה כמו שהיא.
היא הבת שלי ושום דבר לא ישנה את זה ובטח ובטח שלא דבר כזה.
(וביחוד שאני מהקהילה בעצמי חח)