10 תשובות
למצוא אנשים עם דברים משותפים
שואל השאלה:
ניסיתי את כולם, חברים מהעיר, חברים מהאינטרנט, מהכיתה, מהשכבה, מבית ספר.
ניסיתי את כולם, חברים מהעיר, חברים מהאינטרנט, מהכיתה, מהשכבה, מבית ספר.
אנונימית
או דברים משותפים או אויב משותף זה תמיד הסוד וזה לא באשמתך מתישהו את תמצאי מישהו/י שיעשה לך באמת טוב
להיות במסגרת חברתית
תכירי אנשים
ללכת למקומות שיש של דברים שאת אוהבת
כמו סדנאות של דברים שמעניינים אותך
ואז תכירי אנשים שיש לכם תחביבים משותפים
תנסי אפילו להכיר אנשים מחוץ לעיר
לפעמים בעיר שאנחנו גרים בה האוכלוסיה נורא אותו הדבר ועם טייפ מסוים ולפעמים בערים אחרות יש אוכלוסיה שיותר מתאימה לך
תכירי אנשים
ללכת למקומות שיש של דברים שאת אוהבת
כמו סדנאות של דברים שמעניינים אותך
ואז תכירי אנשים שיש לכם תחביבים משותפים
תנסי אפילו להכיר אנשים מחוץ לעיר
לפעמים בעיר שאנחנו גרים בה האוכלוסיה נורא אותו הדבר ועם טייפ מסוים ולפעמים בערים אחרות יש אוכלוסיה שיותר מתאימה לך
מוזמנת לכתוב לי לדבר איתי בפרטי אם את צריכה❤
שואל השאלה:
תודה כולם
תודה כולם
אנונימית
מוזמנת גם לכתןב לי פרטי:)
אנונימית
לא יודע למה אבל כשהולכים לפנימייה מכירים אנשים לחיים
באמת לא יודע למה
באמת לא יודע למה
היי:)
מניחה אז שאת בת 15
תקשיבי, מניסיון,
כל השנים האלו בגיל שלך ולאורך התיכון והצבא, אמנם היתה לי חבורה של בערך 3 בנות שהיו איתי מהיסודי, אבל אני ממש סבלתי כי מאוד התקשיתי בלהזרים שיחות, אפילו איתן. ולהכיר אנשים חדשים זה בכלל לא היה על הפרק. הייתי ביישנית, אבל כן ניסיתי, ולא הבנתי למה אנשים רואים אותי כשקופה. מה גם שמאוד התביישתי להודות בזה בפני המחנך שלי, ההורים ואנשים נוספים, סבלתי בשקט.
ורריתי איך אחרים בגילי יוצאים למסיבות, עושים שטויות בכיתה, וצוחקים ולי זה אף פעם לא עבד.
אז קודם כל שתדעי שזה תהליך- את צריכה לתרגל ליצור קשרים חברתיים- להבין את העקרונות ויש הרבה עקרונות שכנראה שאת לא שמה לב שאת מפספסת. עם התרגול והניסיון את תצברי לאט לאט ביטחון. אני הכי ממליצה לך לדבר על זה עם מישהו, תאמיני לי אני יודעת כמה זה מביך וזה מה שחשבתי כל הזמן הזה, אבל בדיעבד עכשיו אני אומרת- הלוואי שבגיל הזה מישהו היה שם בשבילי- כאילו, הלוואי שהייתי אומרת את זה למישהו כדי לדבר על הבעיה הזאת.
ו
מניחה אז שאת בת 15
תקשיבי, מניסיון,
כל השנים האלו בגיל שלך ולאורך התיכון והצבא, אמנם היתה לי חבורה של בערך 3 בנות שהיו איתי מהיסודי, אבל אני ממש סבלתי כי מאוד התקשיתי בלהזרים שיחות, אפילו איתן. ולהכיר אנשים חדשים זה בכלל לא היה על הפרק. הייתי ביישנית, אבל כן ניסיתי, ולא הבנתי למה אנשים רואים אותי כשקופה. מה גם שמאוד התביישתי להודות בזה בפני המחנך שלי, ההורים ואנשים נוספים, סבלתי בשקט.
ורריתי איך אחרים בגילי יוצאים למסיבות, עושים שטויות בכיתה, וצוחקים ולי זה אף פעם לא עבד.
אז קודם כל שתדעי שזה תהליך- את צריכה לתרגל ליצור קשרים חברתיים- להבין את העקרונות ויש הרבה עקרונות שכנראה שאת לא שמה לב שאת מפספסת. עם התרגול והניסיון את תצברי לאט לאט ביטחון. אני הכי ממליצה לך לדבר על זה עם מישהו, תאמיני לי אני יודעת כמה זה מביך וזה מה שחשבתי כל הזמן הזה, אבל בדיעבד עכשיו אני אומרת- הלוואי שבגיל הזה מישהו היה שם בשבילי- כאילו, הלוואי שהייתי אומרת את זה למישהו כדי לדבר על הבעיה הזאת.
ו
אנונימית
שואל השאלה:
תודה תודה תודה לכולכם באמת❤
תודה תודה תודה לכולכם באמת❤
אנונימית