אני הייתי יותר שמחה לפני הקורונה הייתי מאושרת. אבל משהו אחרי הקורונה קרה, כאילו הכל נהיה דיכאוני, ומאז הזמן עובר מהר מידי. אני מרגישה תקועה בשנה שלפני הקורונה וכל יום אני רוצה לחזור לתקופה הזאת. מאז אני מרגישה שהחיים הם כמו סרט או הצגה וכולם שחקנים ואני כאילו היחידה האמיתית. אני לא יודעת איך להסביר בדיוק. ויש לי מלא שאלות מוזרות עלהחיים בתוך הראש שלי, אבל אני לא מצליחה לשאול אותן. אני היחידה שחושבת ככה?