דתיים מותר לרדת חזרה על מי שמנסה לרדת עליך?

אני בספק

לא

אין למה עדיף לשתוק

תלוי בסיטואציה, אבל יכול להיות שכן

לא.
צריך לעבור על המידות ולא לנקום או ליטור.
(אבל ברגע שיורדים\מבזים את התורה (שזה כולל את אלוקים, את התורה ואת החכמים), אסור לשתוק וחובה למחות)

"ר הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (מסכת שבת)

לא אסור

לא לנקום ולהחזיר
אבל בהחלט מותר לך לשמור על כבודך (למרות שהכי טוב זה לשתוק, אבל זה כבר מידת החסידות, אם את עושה ככה תתפללי לטוב יש הרבה כוח בתפילה הזאת)

אם מישהו גורם לך להרגיש ממש רע וזה פוגע לך בביטחון העצמי ועוד איך שמותר לך לענות לו.
"לאגור ולאגור ולאגור" זה מתכונת לocd.

אבל בכנות, הדבר הנכון לעשות הוא לא להתעסק איתו אלא לנסות לראות למה כל כך מפריע לך הירידות של אדם כזה. זה לרוב כנראה ביטחון עצמי נמוך וכדאי ללכת לטיפול ולעבוד על הביטחון העצמי במקום.
כשיש לך ביטחון עצמי, זה לא שאת תיפגעי ותשתקי, את לא תפגעי מלכתחילה. זה לא יזיז לך.
אז זה לא שאת אמורה לאגור פגיעות, ההפך. אם מישהו פוגע תעני(אבל כשאת עונה תשתדלי לענות במדידות, תשובה שנונה. אם את מתפרצת זה רק יגרה אותו להנמשיך). אבל פשוט לכי לטפל בזה לא בגלל שצריך לאגור בפנים ואסור להגיב, אלא בגלל שאם יש לך ביטחון עצמי, אנשים שמנסים לרדת עלייך בכלל לא מזיזים לך.

סופר/ת
אז אתה חולק על דברי הגמרא?
הרי היהדות מחנכת אותנו לשתוק על העלבונות וכל זה בסוף מכפר על העוונות שלנו שנאמר
''כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו'

חז"ל לא אמרו שזה הדבר הנורמלי לעשות. הם אמרו שזה הדבר המיוחד, היוצא מן הכלל. לא סתם "מעבירין לו על כל פשעיו". אם זה היה משהו רגיל שנדרש סתם ככה היו "מעבירין לו על כל פשעיו?" לא.
ואני די בטוח שאם היו אומרים לחז"ל שזה בן אדם שמציקים לו באופן קבוע וזה גורם לו לרגשות נחיתות וכתוצאה מזה גם לבעיות הרבה יותר חמורות הם היו אומרים לו שהוא צריך לעמוד על כבודו ולהחזיר. וכנראה אפילו היו *אוסרים* עליו לשתוק.
מה שאמרו חז"ל למעלה, זה במקרה שאתה נפגע אבל זה לא מערער אותך נפשית. אז תבליג.
אם זה מערער נפשית- מה פתאום.

לרדת לא
דברים אחרים לפעמים כן ושאלי רב כי כל מקרה לגופו

לא כי בכל אחד יש צלם אלוהים ואם פגעת בבן אדם ביצם פגעת בחלק מאלוהים
(אני לא דתיה)

מעיקר הדין זה מותר באותו רגע, אבל אסור לשמור את זה לעתיד כי אסור לנקום. פשוט מותר להחזיר רק *באותו רגע* כי באותו רגע באמת קשה לשתוק. אם כי זה לא מתשלם להחזיר כי אז מפסידים הרבה כי ברשע ששוקתים ומוחלים מכל הלב - יכולים להרוויח הרבה דברים.

מקור הדברים מתוך הספר "חפץ חיים": רק בשעת מעשה מותר להשיב על חירופין מן הדין, רק משום מצוה ומדה טובה בעלמא אמרו הנעלבים ואינם וכו' שומעין חרפתם ואינם משיבין וכו' וכל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו כמ"ש החינוך במצוה של"ח עי"ש. וסברא נכונה היא דבעת מעשה החירוף א"א בטבע האדם להיות כאבן שאין לה הופכין אם לא מי שברכו ה' במידות קדושות וכמ"ש החינוך במצוה של"ח עי"ש, אבל אח"כ שכבר נח רוגזו אסרה התורה להעיר רוחו ולנקום ממנו ואפילו רק לנטור השנאה בלב אסור אלא בהרחב זמן מעט אח"כ צריך לשכוח הדבר מלבו" (חפץ חיים, פתיחה, לאוין ח-ט).

אז להיות יותר ברור:
אם השתיקה גורמת לאדם מצוקה רגשית - הוא צריך לענות.
אך גם כשעונה, שלא יענה בהתפרצות או בתקיפות, אלא באסרטיביות ובמתינות, ואם הוא יודע להיות שנון הכי טוב^^.
ותוך כדי שילך לטיפול, ויבדוק למה הוא נפגע, ואיך הוא יכול להרים את עצמו מזה ולבנות ביטחון עצמי חזק. כי באמת כשיש ביטחון עצמי אתה לא נפגע מדברים כמו ירידות או העלבות למיניהם, ירידות זה כבר משהו שאתה אפילו לא שם לב אליו, זה לא מזיז לך. וכל אדם צריך להיות בעל ביטחון עצמי. שזה דבר חשוב מאוד והדרך הנכונה.
גם אדם עם ביטחון עצמי יכול להיפגע, ממשהו כמה הלבנת פנים ברבים, או פגיעה מאדם קרוב ועוד, אך אדם עם ביטחון עצמי לא ייכנס למצוקה רגשית כתוצאה משתיקה. וכאן באמת אומרים חז"ל -כל המבליג, מוחקים לו כל עוונתיו. אומרים לו, תבליג על הגאווה והכבוד שלך וזה ימרק לך את כל העוונות.
וכמובן, זה אם הוא יודע שהוא לא יכול לפתור את הפגיעה הזו על ידי שיח(שאולי זה לא היה בכוונה), שאז וודאי שילך לשוחח ויתפייסו.

אבל הסיבה שלא כתבתי את כל זה בתור תשובה זה כי זה ברור שהיא לא במצב הזה בכלל.
ובמצב שלה היא צריכה לענות. באסרטיביות.
וללכת לטיפול לבנות ביטחון עצמי. כי אדם עם ביטחון עצמי לא נפגע מהצקות של אנשים, ולא נכנס למצוקה רגשית מזה.