כתבתי משהו, מה דעתכם וזהה?

כבר תקופה מרגישה קצת מרוחקת, קצת מנותקת
שיש מסלול קצת לא ברור לרצות אותך
שהמציאות גוברת על הרגש הכי חזק אצלי- האמונה.
ושתסכול אוכל אותי בפנים ומחכה לסימן ממך
החיים שלי לא מוצאים מסלול או דרך
ואמונה עיוורת לא תוביל לסוף טוב כמו בסרט
סה"כ רוצה להאמין שיש סיבה לדבר הזה
או שאני סתם סיפורים לעצמי מספרת..
ובינתיים הספק נמצא בעמדה בלתי מנוצחת
כי רק דרך הקושי אדע מה זו דרך ארץ
שיבוא הקושי, וישטוף איתו הכול
שכבר ארגיש אותו דופק בדלת
אני שוב פשוט אחזור להתפלל
בתקווה לקבל קצת מסגרת