תשובה אחת
תקשורת זו דרך לא פורמאלית להגביל את השלטון בגלל שהיא לא אמצעי שהמדינה קבעה.
כשהמדינה הוקמה הם קבעו אמצעים פורמאליים להגביל את השלטון, למשל הם החליטו שבגץ יהיה רשות שופטת שתוכל לרסן את הממשלה בעזרת עילות שונות ובעזרת פסילת חוקים.
אבל יש גם את האמצעים הלא פורמאליים, שהן בעצם דברים שמגבילים את השלטון בכך שמתנגדים למהלכים שלו. צעד של העם כנגד השלטון.
תקשורת מגבילה את השלטון בכך שמביעים בה רעיונות כנגד השלטון, מה שמפעיל עליו לחץ, מה שגורם לו לסגת ממהלכים שונים.
דוגמה טובה היא משהו שקורה ממש עכשיו בנושא הרפורמה המשפטית.
משתמשים בתקשורת כדי להביע התנגדות להצעות הממשלה ובכך מפעילים עליה לחץ ומגבילים אותה.
אמצעי לא פורמאלי נוסף שמתבטא לאחרונה, אגב, הוא הפגנות כנגד הרפורמה.
גם הפגנות לא היו משהו קבוע ורשמי שהמדינה קבעה בהקמתה כדי להגביל את השלטון ובכל זאת הן משמשות כאמצעי לא פורמאלי, מיוזמת האזרחים, שמגביל אותו.
כשהמדינה הוקמה הם קבעו אמצעים פורמאליים להגביל את השלטון, למשל הם החליטו שבגץ יהיה רשות שופטת שתוכל לרסן את הממשלה בעזרת עילות שונות ובעזרת פסילת חוקים.
אבל יש גם את האמצעים הלא פורמאליים, שהן בעצם דברים שמגבילים את השלטון בכך שמתנגדים למהלכים שלו. צעד של העם כנגד השלטון.
תקשורת מגבילה את השלטון בכך שמביעים בה רעיונות כנגד השלטון, מה שמפעיל עליו לחץ, מה שגורם לו לסגת ממהלכים שונים.
דוגמה טובה היא משהו שקורה ממש עכשיו בנושא הרפורמה המשפטית.
משתמשים בתקשורת כדי להביע התנגדות להצעות הממשלה ובכך מפעילים עליה לחץ ומגבילים אותה.
אמצעי לא פורמאלי נוסף שמתבטא לאחרונה, אגב, הוא הפגנות כנגד הרפורמה.
גם הפגנות לא היו משהו קבוע ורשמי שהמדינה קבעה בהקמתה כדי להגביל את השלטון ובכל זאת הן משמשות כאמצעי לא פורמאלי, מיוזמת האזרחים, שמגביל אותו.
באותו הנושא: