44 תשובות
כתוב מאוד יפה תמשיכי עם זה כל הכבוד
אפשר טיפה לשפר יש הרבה מילים וזה המילה באנגלית יותר מתארת את זה
wordy
אבל זה יפה מאוד תמשיכי בזה
אפשר טיפה לשפר יש הרבה מילים וזה המילה באנגלית יותר מתארת את זה
wordy
אבל זה יפה מאוד תמשיכי בזה
*שטף
וממש אהבתי את מפרסמת את זה?
וממש אהבתי את מפרסמת את זה?
שואל השאלה:
אני לא מפרסמת כי זה לא מספיק טוב לפירסום
נ.ב. מי שרוצה אני יכולה לישלוח את הפרק הראשון
אני לא מפרסמת כי זה לא מספיק טוב לפירסום
נ.ב. מי שרוצה אני יכולה לישלוח את הפרק הראשון
אנונימית
יאללה שלחי לי
זה טובב
שואל השאלה:
פרק ראשון
קָרְלוֹס
רוץ, החושים צעקו, זועקים בכל מעודם, תפעל, תזעיק עזרה, אך הוא ידע שאם יזעיק את העזרה הזאת, יהיה מאוחר מידי, ואם יהיה מאוחר מדי יהיו שני אפשרויות.
אפשרות ראשונה: שהיא תמות כמו לִידִיָה, אפשרות שניה: שהם יברחו איתה כמו בפעם הקודמת.
הוא לא רצה לבחור באף אחת מהן במיוחד בראשונה. יפחת בכי השתלטה עליו, הוא לא חשב עליה (לידיה) הרבה מאוד זמן.
הוא עדיין הרגיש אפס, למרות כל הזמן שעבר, הוא הרגיש כך בגלל שהוא לא הצליח להצילה בזמן. הוא לא הגיע בזמן כי הזעיק עזרה.
הוא החל לרוץ מהר כמו סופה, אולי יותר דומה לחמש סופות מלוכדות.
הוא רץ כך בכדי שהמקרה של לידיה לא יחזור על עצמו בגלל שאננותו.
הוא רץ למען קריסטל, לידיה ולמען כל מי שהיה קורבן שלהם. הוא הגביר את קצב ריצתו, הוא רץ מהר יותר ויותר. כל שריר בגופו שרף, אך לא היה אכפת לו, הוא היה נחוש בדעתו, הוא חייב להציל אותה, חייב להציל את קריסטל. כל נים בגופו זעק.
הוא לא ייתן להם לנצח, הפעם הוא יצליח, הוא מוכרח להצליח. הוא לא מוכן לראות את הבעת שביעות הרצון על פניו של קרטר, וכשיציל אותה הוא ישלח את קָרְטֶר ותָאמָרָה לכנגריה(בית כלא), כך הוא הבטיח לעצמו.
עברו כבר כשלוש דקות מאז שהחל לרוץ, הוא היה מהיר עד כדי כך שלא היה אפשר לזהותו,ף הוא היה נראה כמו גוש של צבעים שדוהה אט אט אך זז במהירות. הוא התרכז. נעזר באנרגיה שהצטברה בגופו, מתרכזת במוחו. ולאט לאט (יחסית לערפילאים אחרים), הפך לדמותו הערפילאית זו שאפיינה אותו.
דמותו נראתה כערפל מסותת חסר צבע וגיל או משמעות. כערפל בדמות אדם מלווה בצללים בהירים יותר המשועים לו מראה מפחיד ומרשים כאחד. המסר עדיין פעל היא כנראה ניסתה לשמור על קשר, שידע שלא מאוחר מידי. תוך כדי ריצתו, מנחה אותו. היא שלחה לו פרטים היא אמרה לו במסר לבוא לביתם השלישי של קרטר ותאמרה. לאחר האימוץ השלישי.
בשכונת וֶלְמוּר, בקומה השמינית של קומות המרתף, ליד חדר העבודה הצדדי של קרטר- אביה המאמץ לשעבר. כל מה שקרלוס חשב עליו זה שהוא אפס וגם תאמרה אשתו אפס.
הם היו בהתחלה הורים טובים ונחמדים עד שיום אחד זה השתנה. המרוץ החל פתאום. הפתקים הופיעו ואז האיומים והחטיפות והשיא היה רצח לידיה. אז הוא שם לב למשהו, המסר היה די חלש, כאילו תש כוחה, כאילו היא גססה.
סוף סוף מצה אותה לאחר, שמונה חודשים, שלוש ימים, שש שעות, עשרים ושש דקות, ושלושים וארבע שניות, מאז נחטפה, וחמישה חודשים, שניים עשר ימים, שלוש שעות, שתי דקות, וחמש עשרה שניות מאז שראה אותה פעם אחרונה.
הוא ידע זאת בגלל כוחו השני, שען הכוח הזה סופר דברים במוחו לא כוח כל כך שימושי חשב קרלוס.
סוף סוף היה לו מיקום, המסר נדם, הוא העלה השערה שבוודאי המסר נקטע באמצע, הוא חשב על כך בגלל שהיה נשמע שהיא רוצה למסור לו משהו חשוב מאוד.
הוא חייב למהר, אם יעבד אותה שוב הוא לא יסלח לעצמו, תוך כדי ריצה הוא הכחל לקחת כל מה שנקרה בדרכו ולהכניס לתיק הצד האדום לכיסיו ולכיס הנסתר בחולצתו, מגביר את הקצב מרגע לרגע, הוא ראה את הבית, והעת את קצב ריצתו פן ישמעו את צעדיו והמבצע יהיה אבוד.
עוד רגע הוא חשב לעצמו, הוא הלך אל חלון המרתף ונעמד כך שיוכל להעריך את המצב זה היה בחלון הקומה השנייה- שהיא קומת הכניסה של המרתפים , והוא ראה אותה-זאת הייתה קריסטל, אביה המאמץ לשעבר-קרטר, היה רכון לפניה מביט בעיניה מסתכל בהבעה שמעוררת פחד, קרלוס בחן אותה מרחוק- היו לה צלקות חדשות שנראה היה שנגרמו ממכת חשמל, היא הייתה מכוסה קליל בחומר צמיגי בצבע סגול תכול, זה מנטרל את הכוחות שלה הוא חשב כמו החומר שהיה על לידיה, הוא העביר את מבתו לאביה המאמץ לשעבר- קרטר,
פניו החווירו, היה לו סכין ביד שהצמיד לגרונה, הוא אמר לה משהו כשהוא מסתכל בעיניה, הוא היה נראה משועשע מהבעת פניה שהקרינה את פחדה, ולפי הבעת פניה הוא הבין שהוא לוחש לה איומים או משהו בסגנון הוא חשב שכנראה בגלל שהיא שלחה לו את המסר היא הסתבכה, גם ממילא החומר מחליש את כוחותיה, הוא תהה כמה זמן היא אגרה כוח כדי לשלוח את המסר הזה,
הוא אמר לעצמו להתרכז, והביט בדברים שאסף :מזלג שעליו כתוב אני אוהבת אותך אבא, קומקום עם חצי ליטר מים רותחים, שלוש כדורי גומי ירוקים, סכין אבטיחים, שרפרף מתקפל, קצת עפר, חולצה שכתוב עליה-"יום שנה שמח" 3 עטים סדורים, ומלקיש(סמל החוכמה של עולם מספר 2, כלי חימום המופעל על ידי כוח המחשבה)
עם הדברים העלובים האלה הוא יציל אותה הוא חשב לעצמו במירמור הוא הציץ בחלון שוב וראה שקרטר הצמיד לפיה ואפה בד סגלגל וכעבור כמה שניות שהבד היה צמוד ראשה נשמט קרלוס נבהל- לא היה לא שמץ של מושג מה שמו לה זה יכול להיות חומר הרדמה נורמלי וזה יכול להיות משהו רעיל בהול בחומר הרדמה.
הוא הכל לסרוק את החדר כדי לגבש תוכנית הצלה להצלתה מהוריה המאמצים לשעבר, ואז משהו לכד את מבתו- הוא נעצר, הוא ראה שם עוד דמות הוא התחיל לרעוד זה לא יכול להיות אחותו התאומה-אנבל הייתה שם הוא ראה את אנבל פעם אחרונה לפני שלוש שנים.
היא הייתה עם אותם בגדים מהיום שברחה מהבית בגדיה היו קרועים למחצה, שערה שהיה בלונדיני עכשיו היה שרוף למחצה היה עליה חומר רירי אדמדם ואת החומר הסגול תכול שמנטרל את כוחותיה היו עליה מלא כוויות חבורות וחתכים שנראה היה שנגרמו מסכין וממכת חשמל.
הוא מיקד את עיניו והבחין ברובה יחסית ישן המונך על גבי ארונית בצד עיני הטורקיז היפות של אנבל היו נראות כעברו סיוטים הן היו פקוחות למחצה אביה המאמץ לשעבר של קריסטל אט אט התקרב אליה היא צעקה עליו משהו לא ברור פניו התקשחו היא צעקה עליו משהו נוסף ופניו התקשחו יותר היא צעקה עליו משהו נוסף הוא סטר לה על הלחי היא חשקה שפתייה היה נראה שמנשה לא להפגין חולשה היא תמיד הייתה עקשנית סימן אדום הופיע שם הוא הצמיד את הסכין לגרונה ולחש משהו באוזנה היא צרחה משהו נוסף הבעתו השתנתה כהרף עין הוא חטף את הרובה מהשידה וירה בכתפה היא צרחה ואז חשכה שפתיה במהירות דם החל לזלוג מכתפה היא לחשה משהו קרטר הצמיד לה בד סגול לפה כעבור רגע ראשה נשמט אנבל התאלפה.
קרלוס השתחרר מהקיפאון שאחז בו הוא חשב על תוכנית כעבור כמה דקות הייתה לו תוכנית לא מושלמת אבל אין לא זמן הוא היה נחוש תוך כדי הליכה הוא התחיל לחמם את הסכין בעזרת המלקיש ועלה למעלה מסביב והגיע לחלון של החדר הישן של קריסטל פתח את השרפרף ועלה עליו הוא והפך לצורתו הרגילה כדי לא להתגלות הוא חתך את זגוגית החלון השליך את הזגוגית על מיטתה לשעבר של קריסטל והוא נכנס בשקט לבית פתח את הדלת.
ואז הוא ראה את אימה המאמצת לשעבר של קריסטל-תאמרה, הוא לא ידע מה לעשות, הוא הוציא מהתיק את הדבר הראשון שהיה לו- הקומקום, לא היה לו זמן ולכן הוא שפך עליה את המים הרותחים מן הקומקום אך היא לא נסוגה במקום זאת היא רק התעצבנה הוא לא חשב וזרק עליה בחוזק את הקומקום, היא נפלה על הרצפה מאולפת. ואז הוא שמע את אנבל צורחת הצרחה פילחה את האוויר הוא ירד מהר במדרגות והוא ראה את קרטר רוכן מעל אנבל.
עם הבעת שביעות רצון מרוחה על פניו בידו היה סכין היא הייתה מגואלת בדם, אנבל הייתה עם שלושה קליעים אחד, בבטנה ואחד בכתפה ואחד ברגלה השמאלית
היו לה שבעה חתכים טריים שנראה היה שנגרמו מסכין, הסכין שקרטר מחזיק שלוש בבטנה יוצרים משולש ובתוכו עיגול(הקליע) שני חתכים נוספים בפנים שיצרו מראה מאיים במקצת חתך אחד ברגלה הוא היה נראה עמוק יחסית, והאחד האחרון והכי מעורר חלחלה הוא בגרונה צברה שתת דם
ליבו נחמץ, היא לא נשמה, המחשבה הנוראית התגבשה במוחו, אחרי כשלוש שנים אנבל קלאריס גלרן הצטרפה ללידיה והכי נורא היה זה שמותם היה זהה, גם היא מתה על ידי קרטר.
הוא איחר. אנבל הצטרפה ללידיה היא מתה גם הוא לא הצליח לזוז הוא קפא במקומו בעצב הוא פתאום שמע קול חד ואחריו כאב עצום פילח את ראשו הוא הסתובב וראה את תאמרה עם הקומקום בידיה ואקדח בכיסה היא הטתה את ראשה לכיוון קריסטל מסמנת בראשה וביעניה, שאם הוא לא יקשיב להם קריסטל תצטרף ללידיה ולאנבל הבעתה הרצחנית של תאמרה העידה על כך שלא אכפת לה מי ביתה המאומצת לשעבר- קריסטל.
עיניו נעצמו כמעט קישורי ההיפנוזה של תאמרה היו חזקים, לכן הוא התחיל לראות כתמים של שחור בעיניים ככל שהתנגד יותר כך התהליך נעסה מהר יותר עד שלבסוף עיניו נעצמו בלי רצונו והוא נפל מאולף חסר אונים מול כוחותיה העצומים של תאמרה
פרק ראשון
קָרְלוֹס
רוץ, החושים צעקו, זועקים בכל מעודם, תפעל, תזעיק עזרה, אך הוא ידע שאם יזעיק את העזרה הזאת, יהיה מאוחר מידי, ואם יהיה מאוחר מדי יהיו שני אפשרויות.
אפשרות ראשונה: שהיא תמות כמו לִידִיָה, אפשרות שניה: שהם יברחו איתה כמו בפעם הקודמת.
הוא לא רצה לבחור באף אחת מהן במיוחד בראשונה. יפחת בכי השתלטה עליו, הוא לא חשב עליה (לידיה) הרבה מאוד זמן.
הוא עדיין הרגיש אפס, למרות כל הזמן שעבר, הוא הרגיש כך בגלל שהוא לא הצליח להצילה בזמן. הוא לא הגיע בזמן כי הזעיק עזרה.
הוא החל לרוץ מהר כמו סופה, אולי יותר דומה לחמש סופות מלוכדות.
הוא רץ כך בכדי שהמקרה של לידיה לא יחזור על עצמו בגלל שאננותו.
הוא רץ למען קריסטל, לידיה ולמען כל מי שהיה קורבן שלהם. הוא הגביר את קצב ריצתו, הוא רץ מהר יותר ויותר. כל שריר בגופו שרף, אך לא היה אכפת לו, הוא היה נחוש בדעתו, הוא חייב להציל אותה, חייב להציל את קריסטל. כל נים בגופו זעק.
הוא לא ייתן להם לנצח, הפעם הוא יצליח, הוא מוכרח להצליח. הוא לא מוכן לראות את הבעת שביעות הרצון על פניו של קרטר, וכשיציל אותה הוא ישלח את קָרְטֶר ותָאמָרָה לכנגריה(בית כלא), כך הוא הבטיח לעצמו.
עברו כבר כשלוש דקות מאז שהחל לרוץ, הוא היה מהיר עד כדי כך שלא היה אפשר לזהותו,ף הוא היה נראה כמו גוש של צבעים שדוהה אט אט אך זז במהירות. הוא התרכז. נעזר באנרגיה שהצטברה בגופו, מתרכזת במוחו. ולאט לאט (יחסית לערפילאים אחרים), הפך לדמותו הערפילאית זו שאפיינה אותו.
דמותו נראתה כערפל מסותת חסר צבע וגיל או משמעות. כערפל בדמות אדם מלווה בצללים בהירים יותר המשועים לו מראה מפחיד ומרשים כאחד. המסר עדיין פעל היא כנראה ניסתה לשמור על קשר, שידע שלא מאוחר מידי. תוך כדי ריצתו, מנחה אותו. היא שלחה לו פרטים היא אמרה לו במסר לבוא לביתם השלישי של קרטר ותאמרה. לאחר האימוץ השלישי.
בשכונת וֶלְמוּר, בקומה השמינית של קומות המרתף, ליד חדר העבודה הצדדי של קרטר- אביה המאמץ לשעבר. כל מה שקרלוס חשב עליו זה שהוא אפס וגם תאמרה אשתו אפס.
הם היו בהתחלה הורים טובים ונחמדים עד שיום אחד זה השתנה. המרוץ החל פתאום. הפתקים הופיעו ואז האיומים והחטיפות והשיא היה רצח לידיה. אז הוא שם לב למשהו, המסר היה די חלש, כאילו תש כוחה, כאילו היא גססה.
סוף סוף מצה אותה לאחר, שמונה חודשים, שלוש ימים, שש שעות, עשרים ושש דקות, ושלושים וארבע שניות, מאז נחטפה, וחמישה חודשים, שניים עשר ימים, שלוש שעות, שתי דקות, וחמש עשרה שניות מאז שראה אותה פעם אחרונה.
הוא ידע זאת בגלל כוחו השני, שען הכוח הזה סופר דברים במוחו לא כוח כל כך שימושי חשב קרלוס.
סוף סוף היה לו מיקום, המסר נדם, הוא העלה השערה שבוודאי המסר נקטע באמצע, הוא חשב על כך בגלל שהיה נשמע שהיא רוצה למסור לו משהו חשוב מאוד.
הוא חייב למהר, אם יעבד אותה שוב הוא לא יסלח לעצמו, תוך כדי ריצה הוא הכחל לקחת כל מה שנקרה בדרכו ולהכניס לתיק הצד האדום לכיסיו ולכיס הנסתר בחולצתו, מגביר את הקצב מרגע לרגע, הוא ראה את הבית, והעת את קצב ריצתו פן ישמעו את צעדיו והמבצע יהיה אבוד.
עוד רגע הוא חשב לעצמו, הוא הלך אל חלון המרתף ונעמד כך שיוכל להעריך את המצב זה היה בחלון הקומה השנייה- שהיא קומת הכניסה של המרתפים , והוא ראה אותה-זאת הייתה קריסטל, אביה המאמץ לשעבר-קרטר, היה רכון לפניה מביט בעיניה מסתכל בהבעה שמעוררת פחד, קרלוס בחן אותה מרחוק- היו לה צלקות חדשות שנראה היה שנגרמו ממכת חשמל, היא הייתה מכוסה קליל בחומר צמיגי בצבע סגול תכול, זה מנטרל את הכוחות שלה הוא חשב כמו החומר שהיה על לידיה, הוא העביר את מבתו לאביה המאמץ לשעבר- קרטר,
פניו החווירו, היה לו סכין ביד שהצמיד לגרונה, הוא אמר לה משהו כשהוא מסתכל בעיניה, הוא היה נראה משועשע מהבעת פניה שהקרינה את פחדה, ולפי הבעת פניה הוא הבין שהוא לוחש לה איומים או משהו בסגנון הוא חשב שכנראה בגלל שהיא שלחה לו את המסר היא הסתבכה, גם ממילא החומר מחליש את כוחותיה, הוא תהה כמה זמן היא אגרה כוח כדי לשלוח את המסר הזה,
הוא אמר לעצמו להתרכז, והביט בדברים שאסף :מזלג שעליו כתוב אני אוהבת אותך אבא, קומקום עם חצי ליטר מים רותחים, שלוש כדורי גומי ירוקים, סכין אבטיחים, שרפרף מתקפל, קצת עפר, חולצה שכתוב עליה-"יום שנה שמח" 3 עטים סדורים, ומלקיש(סמל החוכמה של עולם מספר 2, כלי חימום המופעל על ידי כוח המחשבה)
עם הדברים העלובים האלה הוא יציל אותה הוא חשב לעצמו במירמור הוא הציץ בחלון שוב וראה שקרטר הצמיד לפיה ואפה בד סגלגל וכעבור כמה שניות שהבד היה צמוד ראשה נשמט קרלוס נבהל- לא היה לא שמץ של מושג מה שמו לה זה יכול להיות חומר הרדמה נורמלי וזה יכול להיות משהו רעיל בהול בחומר הרדמה.
הוא הכל לסרוק את החדר כדי לגבש תוכנית הצלה להצלתה מהוריה המאמצים לשעבר, ואז משהו לכד את מבתו- הוא נעצר, הוא ראה שם עוד דמות הוא התחיל לרעוד זה לא יכול להיות אחותו התאומה-אנבל הייתה שם הוא ראה את אנבל פעם אחרונה לפני שלוש שנים.
היא הייתה עם אותם בגדים מהיום שברחה מהבית בגדיה היו קרועים למחצה, שערה שהיה בלונדיני עכשיו היה שרוף למחצה היה עליה חומר רירי אדמדם ואת החומר הסגול תכול שמנטרל את כוחותיה היו עליה מלא כוויות חבורות וחתכים שנראה היה שנגרמו מסכין וממכת חשמל.
הוא מיקד את עיניו והבחין ברובה יחסית ישן המונך על גבי ארונית בצד עיני הטורקיז היפות של אנבל היו נראות כעברו סיוטים הן היו פקוחות למחצה אביה המאמץ לשעבר של קריסטל אט אט התקרב אליה היא צעקה עליו משהו לא ברור פניו התקשחו היא צעקה עליו משהו נוסף ופניו התקשחו יותר היא צעקה עליו משהו נוסף הוא סטר לה על הלחי היא חשקה שפתייה היה נראה שמנשה לא להפגין חולשה היא תמיד הייתה עקשנית סימן אדום הופיע שם הוא הצמיד את הסכין לגרונה ולחש משהו באוזנה היא צרחה משהו נוסף הבעתו השתנתה כהרף עין הוא חטף את הרובה מהשידה וירה בכתפה היא צרחה ואז חשכה שפתיה במהירות דם החל לזלוג מכתפה היא לחשה משהו קרטר הצמיד לה בד סגול לפה כעבור רגע ראשה נשמט אנבל התאלפה.
קרלוס השתחרר מהקיפאון שאחז בו הוא חשב על תוכנית כעבור כמה דקות הייתה לו תוכנית לא מושלמת אבל אין לא זמן הוא היה נחוש תוך כדי הליכה הוא התחיל לחמם את הסכין בעזרת המלקיש ועלה למעלה מסביב והגיע לחלון של החדר הישן של קריסטל פתח את השרפרף ועלה עליו הוא והפך לצורתו הרגילה כדי לא להתגלות הוא חתך את זגוגית החלון השליך את הזגוגית על מיטתה לשעבר של קריסטל והוא נכנס בשקט לבית פתח את הדלת.
ואז הוא ראה את אימה המאמצת לשעבר של קריסטל-תאמרה, הוא לא ידע מה לעשות, הוא הוציא מהתיק את הדבר הראשון שהיה לו- הקומקום, לא היה לו זמן ולכן הוא שפך עליה את המים הרותחים מן הקומקום אך היא לא נסוגה במקום זאת היא רק התעצבנה הוא לא חשב וזרק עליה בחוזק את הקומקום, היא נפלה על הרצפה מאולפת. ואז הוא שמע את אנבל צורחת הצרחה פילחה את האוויר הוא ירד מהר במדרגות והוא ראה את קרטר רוכן מעל אנבל.
עם הבעת שביעות רצון מרוחה על פניו בידו היה סכין היא הייתה מגואלת בדם, אנבל הייתה עם שלושה קליעים אחד, בבטנה ואחד בכתפה ואחד ברגלה השמאלית
היו לה שבעה חתכים טריים שנראה היה שנגרמו מסכין, הסכין שקרטר מחזיק שלוש בבטנה יוצרים משולש ובתוכו עיגול(הקליע) שני חתכים נוספים בפנים שיצרו מראה מאיים במקצת חתך אחד ברגלה הוא היה נראה עמוק יחסית, והאחד האחרון והכי מעורר חלחלה הוא בגרונה צברה שתת דם
ליבו נחמץ, היא לא נשמה, המחשבה הנוראית התגבשה במוחו, אחרי כשלוש שנים אנבל קלאריס גלרן הצטרפה ללידיה והכי נורא היה זה שמותם היה זהה, גם היא מתה על ידי קרטר.
הוא איחר. אנבל הצטרפה ללידיה היא מתה גם הוא לא הצליח לזוז הוא קפא במקומו בעצב הוא פתאום שמע קול חד ואחריו כאב עצום פילח את ראשו הוא הסתובב וראה את תאמרה עם הקומקום בידיה ואקדח בכיסה היא הטתה את ראשה לכיוון קריסטל מסמנת בראשה וביעניה, שאם הוא לא יקשיב להם קריסטל תצטרף ללידיה ולאנבל הבעתה הרצחנית של תאמרה העידה על כך שלא אכפת לה מי ביתה המאומצת לשעבר- קריסטל.
עיניו נעצמו כמעט קישורי ההיפנוזה של תאמרה היו חזקים, לכן הוא התחיל לראות כתמים של שחור בעיניים ככל שהתנגד יותר כך התהליך נעסה מהר יותר עד שלבסוף עיניו נעצמו בלי רצונו והוא נפל מאולף חסר אונים מול כוחותיה העצומים של תאמרה
אנונימית
לתגובה הראשונה (הפרולוג) - קצת בעיות תחביריות ושגיאות כתיב אבל זה בקטנה
מה שקצת הפריע לי זה השורות האלה שאני חושב שאת צריכה לוותר עליהן ואני אסביר למה:
"אולי ימים? אולי שבועות? אולי חודשים? ואז עלה בה המחשבה המפחידה שאולי היא שם אפילו שנים?!"
הדבר המרכזי שהפריע לי הוא שאני לא יכול לדמיין אף אחד חושב בצורה הזאת וזה מנתק אותי קצת מהדמות. פשוט תחליפי טיפה את הניסוח של המשפט
"הלחץ בה הוכפל והדופק שלה הוכפל גם הוא, מהלחץ הנוראי בו הייתה שרויה,"
הדבר היחיד שהפריע לי במשפט הזה היה כל הכפילויות שכתבת:
הלחץ בה הוכפל והדופק שלה הוכפל גם הוא
תחליפי מילה נגיד והדופק שלה עלה בעשרים קמ"ש או הלחץ בה הוכפל והדופק התחרה בו.
או לדוגמא:
"הלחץ בה הוכפל.... מהלחץ הנוראי שהייתה שרוייה בו"
תמצאי מילה אחרת ללחץ או שאפילו תנסי לתאר את איך היא מרגישה במקום לכתוב לנו הרגשה מוגדרת נגיד:
לבה נפל, ידיה רעדו, שיניה נקשו בעוצמה, היא נחרדה לראות ש:...
"האם מה שעשתה הוא דבר נסלח? המחשבה על כך שרפה כי היא ידעה ידעה כנראה את התשובה כי לה היה נראה שלא הוא לא יסלח."
הרעיון נחמד אבל אני חושב שאת צריכה לשמור על המהות של המשפט אך לשנות אותו כי - מי חושב ככה בצורה הזאת? זאת צורת כתיבה שנועדה בבירור למשוך קוראים כדי שירצו לגלות מי זה או מה היא עשתה אבל זה מפחית (לפי דעתי לפחות) מהאוטנטיות של הסיפור והחיבור של הקוראים לדמויות שלך כי איך אפשר להתחבר לדמות כשאת מודעת לכך שהיא דמות וכל מהותה למשוך אותך לקרוא עוד עמוד? תכתבי את השורה הזאת שוב אבל תכתבי את זה בצורה שאת היית חושבת ותשתלי רמזים קטנים אבל שעדיין מושכים את העין.
נגיד:
x התייסר בעודו קשור על כיסא העץ. זאת לא הייתה אשמתי, מוחו צרח אך ליבו סירב להקשיב. אך הוא יכל לדעת שהיא תקפוץ? זאת לא אשמתי מוחו צרח שוב וידיו הקשורות השתפשפו והעלו זיו דם, אך הכאב העמוק ביותר שx הרגיש היה בלבו
אבל חוץ מזה זה נחמד מאוד את כותבת בצורה טובה ומלאת תיאורים חיים (לפי דעתי)
מה שקצת הפריע לי זה השורות האלה שאני חושב שאת צריכה לוותר עליהן ואני אסביר למה:
"אולי ימים? אולי שבועות? אולי חודשים? ואז עלה בה המחשבה המפחידה שאולי היא שם אפילו שנים?!"
הדבר המרכזי שהפריע לי הוא שאני לא יכול לדמיין אף אחד חושב בצורה הזאת וזה מנתק אותי קצת מהדמות. פשוט תחליפי טיפה את הניסוח של המשפט
"הלחץ בה הוכפל והדופק שלה הוכפל גם הוא, מהלחץ הנוראי בו הייתה שרויה,"
הדבר היחיד שהפריע לי במשפט הזה היה כל הכפילויות שכתבת:
הלחץ בה הוכפל והדופק שלה הוכפל גם הוא
תחליפי מילה נגיד והדופק שלה עלה בעשרים קמ"ש או הלחץ בה הוכפל והדופק התחרה בו.
או לדוגמא:
"הלחץ בה הוכפל.... מהלחץ הנוראי שהייתה שרוייה בו"
תמצאי מילה אחרת ללחץ או שאפילו תנסי לתאר את איך היא מרגישה במקום לכתוב לנו הרגשה מוגדרת נגיד:
לבה נפל, ידיה רעדו, שיניה נקשו בעוצמה, היא נחרדה לראות ש:...
"האם מה שעשתה הוא דבר נסלח? המחשבה על כך שרפה כי היא ידעה ידעה כנראה את התשובה כי לה היה נראה שלא הוא לא יסלח."
הרעיון נחמד אבל אני חושב שאת צריכה לשמור על המהות של המשפט אך לשנות אותו כי - מי חושב ככה בצורה הזאת? זאת צורת כתיבה שנועדה בבירור למשוך קוראים כדי שירצו לגלות מי זה או מה היא עשתה אבל זה מפחית (לפי דעתי לפחות) מהאוטנטיות של הסיפור והחיבור של הקוראים לדמויות שלך כי איך אפשר להתחבר לדמות כשאת מודעת לכך שהיא דמות וכל מהותה למשוך אותך לקרוא עוד עמוד? תכתבי את השורה הזאת שוב אבל תכתבי את זה בצורה שאת היית חושבת ותשתלי רמזים קטנים אבל שעדיין מושכים את העין.
נגיד:
x התייסר בעודו קשור על כיסא העץ. זאת לא הייתה אשמתי, מוחו צרח אך ליבו סירב להקשיב. אך הוא יכל לדעת שהיא תקפוץ? זאת לא אשמתי מוחו צרח שוב וידיו הקשורות השתפשפו והעלו זיו דם, אך הכאב העמוק ביותר שx הרגיש היה בלבו
אבל חוץ מזה זה נחמד מאוד את כותבת בצורה טובה ומלאת תיאורים חיים (לפי דעתי)
אנונימי
נדיר ר ר ר ר ר
יותר מידי מילים הדמיון צריך לעבוד יותר מידי בשביל להבין את כל הפרטים והתיאורים והתחושות.
בסופו של דבר אני חייב לקרוא את זה לאט בשביל להבין כל מילה ואי אפשר לקרוא בצורה קולחת ורציפה.
חוץ מזה הנושא והעלילה נראים ממש טובים
בסופו של דבר אני חייב לקרוא את זה לאט בשביל להבין כל מילה ואי אפשר לקרוא בצורה קולחת ורציפה.
חוץ מזה הנושא והעלילה נראים ממש טובים
אני רוצה לקרוא משהו שאתה כתבת!!^^
לא קראתי הרבה אבל נראה מעולה
חייבת להוסיף פסיקים כי קשה קצת לקרןא ככה
חייבת להוסיף פסיקים כי קשה קצת לקרןא ככה
היי תקשיבי הכתיבה די טובה פשוט אני אישית לא הבנתי כלום ממה שרשום שם
אני יודעת שזה פרולוג וזה אמור להיות מסתורי כזה ומסקרן אבל בגלל שזה כל כך לא מובן זה לא סיקרן, לדעתי את צריכה לרשום יותר ברור את הסיטואציה המתרחשת בפרולוג כדי שהקוראים לפחות יהיו טיפה מודעים למה שקורה וזה יסקרן אותם לקרוא עוד
אני יודעת שזה פרולוג וזה אמור להיות מסתורי כזה ומסקרן אבל בגלל שזה כל כך לא מובן זה לא סיקרן, לדעתי את צריכה לרשום יותר ברור את הסיטואציה המתרחשת בפרולוג כדי שהקוראים לפחות יהיו טיפה מודעים למה שקורה וזה יסקרן אותם לקרוא עוד
קרטרר>
תיכון לילה>
תיכון לילה>
אנונימית
יפה מאוד אשמח שתעזרי לי עם רעיונות לספר שאני כותב אפשר עזרה?
^^^^^ משהו שאני כתבתי? )אני כתבתי את הביקורת) חח,ח,חח למה?
אנונימי
שואל השאלה:
^^כן
^^כן
אנונימית
יפה כל הכבוד
הכתיבנ עצמה ממש טובה
אני אישית הרבה יותר אוהבת גוף ראשון כאילו "הרגשתי רע" וכאלה
כי זה מתאר את התחושות של הדמות ולא מישהו מבחוץ
דבר שני תנסי להחליף את הניסוחים כמו שאנונימי כתב
תנסי פחות לחזור על אותם מילים תנסי יותר לגוון וחלק בשפה גבוהה חלק פחות נגיד
חוץ מזה את כותבת ממש יפה
אני אישית הרבה יותר אוהבת גוף ראשון כאילו "הרגשתי רע" וכאלה
כי זה מתאר את התחושות של הדמות ולא מישהו מבחוץ
דבר שני תנסי להחליף את הניסוחים כמו שאנונימי כתב
תנסי פחות לחזור על אותם מילים תנסי יותר לגוון וחלק בשפה גבוהה חלק פחות נגיד
חוץ מזה את כותבת ממש יפה
שואל השאלה:
^ לא אוהבת גוף ראשון.. חוץ מזה אני יחליף ניסוחים
^ לא אוהבת גוף ראשון.. חוץ מזה אני יחליף ניסוחים
אנונימית
גוף ראשון זה יםה גוף שלישי יותר קל
מצויין אבל טיפה חופר יש כאלה שיותר התחברו
שואל השאלה:
פרולוג
קְרִיסְטָל
דממה, חושך,הקולות היחידים ששמעה אלו היו או קולות הנובעים מהזיכרונות המוקרנים במוחה או מהמחשבות הקפואות והדוקרניות או בפעמים הנדירות שנתנו לה להתעורר בכל פעם שנתנו לה להתעורר חקרו אותה והיא שנאה חקירות.
הפעם זה היה המחשבות הקפואות היא חשה בתחושה שלהם. התחושה היא שמשהו אפל נכנס בך. ואז כעבור רגע אחד הן הופיעו המחשבות היו זרות לה אך הן היו שלה.
שטף מחשבות פתאומי אפף אותה בצלליו, מתיל אימה, מוריד את תקוותה, מעלה את חששותיה. גל המחשבות הכה בה בכוח אדיר שגורם לה לכאב חד. והמחשבה הראשונה שעלתה במוחה היא אולי הם עזבו אותה כשלא קיבלו תשובות? אולי הם עזבו אותה והיא תגווע?
מחשבתה קפאה, היא התחילה להילחץ , מהמחשבות המעצבנות, הדוקרות והחשוכות.
היא לא ידעה כמה זמן היא שם,אך בכל זאת ניסתה לנחש, אולי ימים? אולי שבועות? אולי חודשים? ואז עלה בה המחשבה המפחידה שאולי היא שם אפילו שנים?! הלחץ בה הוכפל והדופק שלה הוכפל גם הוא, מהלחץ הנוראי בו הייתה שרויה,
ואז ניזכרה שהיא איננה יכולה לברוח, היא ידעה זאת בגלל שהיא ניסתה כל דרך אפשרית לברוח, והכול רק כדי לא לספק להם את המידע שהם רוצים, היא ידעה שהמידע שהם מצליחים להוציא ממנה משמש אותם למזימותהם. אבל זה לא הצליח, הכל נחל כישלון חרוץ, וכל כישלון הוריד את תקוותה והשאיר אותה מרוכנת מוטיבציה, היא אפילו לא ידעה איפה היא? אם הייתה יודעת היא הייתה קוראת לעזרה. או לפחות הייתה מנסה כוחותיה כבר אזלו אפילו בשביל לשלוח מסר אחד פשוט.
שתף מחשבות אחר הכה בה בעוצמה חזקה ומרתיתה, האם היא תיראה אותו שוב? האם הוא יסלח לה? היא הרגישה שקיבלה אגרוף בבטן והכל צף לעיניה שוב. האם מה שעשתה הוא דבר נסלח? המחשבה על כך שרפה כי היא ידעה ידעה כנראה את התשובה כי לה היה נראה שלא הוא לא יסלח. המחשבה על כך שרפה אותה מבפנים מראה לה שאם כל כונותיה הטובות היא רעה אולי אפילו מאוד.
ועוד שתף מתשבות פגע בה. האם הם ישחררו אותה? האם אי פעם הם יעזבו אותה לנפשה? האם למרות מה שעשתה הוא יעזור לה? מי הם בכלל? מה הם רוצים ממנה?
הדבר היחיד שהיא ידעה עליהם זה שבברור הם לא הוריה המאמצים לשעבר שחטפו אותה כבר פעמיים בעבר, כעס התבשל בליבה, היא סירבה לקרוא להם בשמותיהם, בגלל שעוללו לה כל כך הרבה סבל וכאב מהחתיפות וגם מהרציחות והפתקים כל כך הרבה סיבות, אך למרות זאת יאמר לזכותם שהם היו יותר עדינים איתה.
היא שמעה צעד, והשתנקה, לא! מוחה זעק ממעמקיה, לא שוב, היא הרגישה אומללה, אבל תוך רגע היא הרגישה את המחט דוקרת את צווארה בעדינות מחליאה, תחושת המחט על עורה כבר היתה מוכרת, וגם התחושה רגע אחרי המחט של צללים שעוטפים אותה לוקחים ממנה את כל האור והצליל משאירים לה את הדממה והחושך כאילו חונקים אותה למוות
פרולוג
קְרִיסְטָל
דממה, חושך,הקולות היחידים ששמעה אלו היו או קולות הנובעים מהזיכרונות המוקרנים במוחה או מהמחשבות הקפואות והדוקרניות או בפעמים הנדירות שנתנו לה להתעורר בכל פעם שנתנו לה להתעורר חקרו אותה והיא שנאה חקירות.
הפעם זה היה המחשבות הקפואות היא חשה בתחושה שלהם. התחושה היא שמשהו אפל נכנס בך. ואז כעבור רגע אחד הן הופיעו המחשבות היו זרות לה אך הן היו שלה.
שטף מחשבות פתאומי אפף אותה בצלליו, מתיל אימה, מוריד את תקוותה, מעלה את חששותיה. גל המחשבות הכה בה בכוח אדיר שגורם לה לכאב חד. והמחשבה הראשונה שעלתה במוחה היא אולי הם עזבו אותה כשלא קיבלו תשובות? אולי הם עזבו אותה והיא תגווע?
מחשבתה קפאה, היא התחילה להילחץ , מהמחשבות המעצבנות, הדוקרות והחשוכות.
היא לא ידעה כמה זמן היא שם,אך בכל זאת ניסתה לנחש, אולי ימים? אולי שבועות? אולי חודשים? ואז עלה בה המחשבה המפחידה שאולי היא שם אפילו שנים?! הלחץ בה הוכפל והדופק שלה הוכפל גם הוא, מהלחץ הנוראי בו הייתה שרויה,
ואז ניזכרה שהיא איננה יכולה לברוח, היא ידעה זאת בגלל שהיא ניסתה כל דרך אפשרית לברוח, והכול רק כדי לא לספק להם את המידע שהם רוצים, היא ידעה שהמידע שהם מצליחים להוציא ממנה משמש אותם למזימותהם. אבל זה לא הצליח, הכל נחל כישלון חרוץ, וכל כישלון הוריד את תקוותה והשאיר אותה מרוכנת מוטיבציה, היא אפילו לא ידעה איפה היא? אם הייתה יודעת היא הייתה קוראת לעזרה. או לפחות הייתה מנסה כוחותיה כבר אזלו אפילו בשביל לשלוח מסר אחד פשוט.
שתף מחשבות אחר הכה בה בעוצמה חזקה ומרתיתה, האם היא תיראה אותו שוב? האם הוא יסלח לה? היא הרגישה שקיבלה אגרוף בבטן והכל צף לעיניה שוב. האם מה שעשתה הוא דבר נסלח? המחשבה על כך שרפה כי היא ידעה ידעה כנראה את התשובה כי לה היה נראה שלא הוא לא יסלח. המחשבה על כך שרפה אותה מבפנים מראה לה שאם כל כונותיה הטובות היא רעה אולי אפילו מאוד.
ועוד שתף מתשבות פגע בה. האם הם ישחררו אותה? האם אי פעם הם יעזבו אותה לנפשה? האם למרות מה שעשתה הוא יעזור לה? מי הם בכלל? מה הם רוצים ממנה?
הדבר היחיד שהיא ידעה עליהם זה שבברור הם לא הוריה המאמצים לשעבר שחטפו אותה כבר פעמיים בעבר, כעס התבשל בליבה, היא סירבה לקרוא להם בשמותיהם, בגלל שעוללו לה כל כך הרבה סבל וכאב מהחתיפות וגם מהרציחות והפתקים כל כך הרבה סיבות, אך למרות זאת יאמר לזכותם שהם היו יותר עדינים איתה.
היא שמעה צעד, והשתנקה, לא! מוחה זעק ממעמקיה, לא שוב, היא הרגישה אומללה, אבל תוך רגע היא הרגישה את המחט דוקרת את צווארה בעדינות מחליאה, תחושת המחט על עורה כבר היתה מוכרת, וגם התחושה רגע אחרי המחט של צללים שעוטפים אותה לוקחים ממנה את כל האור והצליל משאירים לה את הדממה והחושך כאילו חונקים אותה למוות
אנונימית
אהבתי את הפסקה האחרונה בפרולוג היא הכי טובה לדעתי
כתוב בה גם תיאורים יפים ועמוקים מעבר לרגשות
כתוב בה גם תיאורים יפים ועמוקים מעבר לרגשות
וואי מושש, אל תפחדי להוציא ולפרסם זה ממש טוב!!
^^^^החמאת לי בטירוף אז ממש תודה לך אבל כרגע הסיפור שאני עובד עליו עדיין במצב של הדראפט הראשוני וכרגע לא מוכן ומספיק טוב לטעמי כדי שמישהו יקרא אותו
אנונימי
^^ תמיד כאן כדי להרים אהובה!!
אם את צריכה התייעצות או מישהו לשתף איתו תמיד כאן בשבילך בפרטי:))))))
אם את צריכה התייעצות או מישהו לשתף איתו תמיד כאן בשבילך בפרטי:))))))
^^ אז אתה יכול לכתוב לי בפרטי?
^האמת שעכשיו אני יוצא לחברים אז אני לא יכול לשלוח לך אבל אם מחר עדיין תרצי אני אשלח לך
אנונימי
אני לא אזכור
תכתוב ךי אפילו נקודה רק שיהיה בצאטים
תכתוב ךי אפילו נקודה רק שיהיה בצאטים
יש לאנשים יותר מדי זמן פנוי
אנונימי
מדהים
תעלה את זה לוואטפד ותשלח פה את השם משתמש שלךך
בתכלס הכתיבה ממש סבבה היה לי נורא קשה שהמילה מחשבות מחשבה נורא חזרה על עצמה בלי סוף וגם היה לי קשה שזה בגוף שלישי אני מתחברת וקוראת רק גוף שלישי
גוף ראשון*
הכתיבה די טובה למרות שהייתי ממליצה לך ללמוד על עוד מילות קישור כי הכל זה או או או וגם... אני אישית הלכתי לאיבוד אבל בהחלט יש פוטנציאל, וגם נורא אהבתי את הרעיון של הספר!
בהצלחה אל תוותרי
בהצלחה אל תוותרי
אנונימית
^^^^^^אתה גם בסטיפס.... איך אתה יכול להגיד שיש לאנשים יותר מדי זמן פנוי וגם להיות כאן כמוהם?
אנונימי
שואל השאלה:
^כי אני לא יודעת איך...
^כי אני לא יודעת איך...
אנונימית
זה לא תירוץ לא ללמוד
את יכולה ללמוד ממדריכי כתיבה מווטפד
יש שם מלא
רק תכתבי ' מדריכי כתיבה ' בחיפוש של ווטפד
ותלכי למה שמתאים לך
וכל הכבוד על הניסיון בינתיים
את יכולה ללמוד ממדריכי כתיבה מווטפד
יש שם מלא
רק תכתבי ' מדריכי כתיבה ' בחיפוש של ווטפד
ותלכי למה שמתאים לך
וכל הכבוד על הניסיון בינתיים
שואל השאלה:
אני בהתחלת הלימוד...(מורה פרטית)
אני בהתחלת הלימוד...(מורה פרטית)
אנונימית
מגניב,
בהצלחה
אה, כן,
ואיך משיגים לזה מורה פרטית??
בהצלחה
אה, כן,
ואיך משיגים לזה מורה פרטית??
שואל השאלה:
חברה לעבודה של אבא שלי
חברה לעבודה של אבא שלי
אנונימית
^^^^^^^ אתה נשמע כמו בן אדם מעניין ואתה יודע להסביר את הביקורת שלך טוב ממש וגם הדוגמה שחירטטת הייתה טובה (עצם זה שהרגע המצאת את זה כבר יפה)
חסרים המון סימני פיסוק ופסקאות
וכדאי לך ללכת לעיר הספרים
שם תקבלי כל הזמן ביקורות ודיעות
(האתר עכשיו חוזר לפעול לאט לאט כנראה)
וכדאי לך ללכת לעיר הספרים
שם תקבלי כל הזמן ביקורות ודיעות
(האתר עכשיו חוזר לפעול לאט לאט כנראה)
לדעתי לא אהבתי
נשמע כאילו נתת לצ'אט ג'יפיטי לכתוב את זה ואז תירגמת
את צריכה להוסיף רגש לסיפור
נשמע כאילו נתת לצ'אט ג'יפיטי לכתוב את זה ואז תירגמת
את צריכה להוסיף רגש לסיפור
אנונימי