תשובה אחת
אז השאלה היא איך הייתי מגיב ?
תלוי באיזה גיל
אני מניח שבגיל ממש קטן הייתי רץ לספר לאמא
לאחר מכן למדתי כבר לספוג כי ספגתי הרבה
ואז העור הרגיש שלי הפך להיות עור של פיל
למעשה כשאני מסתכל אחורה בזמן
בבית הספר שלי לא היה ילד שלא היו
צוחקים עליו על משהו.
ההוא בגלל שיש לו אוזניים גדולות
ההוא בגלל שיש לו אף עקום
ואחר בגלל שהוא "משקפופר"
הסתכלתי מסביב וראיתי שלא משנה
מה, תמיד יצחקו על משהו או על מישהו
וגם לא רציתי לתת סיפוק לאף אחד
הבעיה אצלי הייתה אפילו יותר חמורה
כי היתה לי מגבלה רפואית שגם
עליה צחקו, זה דרש ממני כילד
כוחות התמודדות מעבר לנורמה
כי לצחוק על מגבלה זה כואב לילד
העניין הוא בסופו של דבר שחוסן
נפשי מתפתח בדרך כואבת כמו
התגברות על חרדה
אתה נחשף לזה, כואב לך, ואז
מתחיל לפתח מנגנוני הגנה
ובעיקר להבין את המחיר אם
תבחר להיעלב ולהיפגע
המורים שלי אמרו לאמא שלי
את לא יכולה להחזיק את הבן
שלך בצמר גפן.
במקרה שלך, למה לך להיעלב ?
תחבקי את עצמך ותביני שאת
לא חייבת להיות כמו כולם
תלוי באיזה גיל
אני מניח שבגיל ממש קטן הייתי רץ לספר לאמא
לאחר מכן למדתי כבר לספוג כי ספגתי הרבה
ואז העור הרגיש שלי הפך להיות עור של פיל
למעשה כשאני מסתכל אחורה בזמן
בבית הספר שלי לא היה ילד שלא היו
צוחקים עליו על משהו.
ההוא בגלל שיש לו אוזניים גדולות
ההוא בגלל שיש לו אף עקום
ואחר בגלל שהוא "משקפופר"
הסתכלתי מסביב וראיתי שלא משנה
מה, תמיד יצחקו על משהו או על מישהו
וגם לא רציתי לתת סיפוק לאף אחד
הבעיה אצלי הייתה אפילו יותר חמורה
כי היתה לי מגבלה רפואית שגם
עליה צחקו, זה דרש ממני כילד
כוחות התמודדות מעבר לנורמה
כי לצחוק על מגבלה זה כואב לילד
העניין הוא בסופו של דבר שחוסן
נפשי מתפתח בדרך כואבת כמו
התגברות על חרדה
אתה נחשף לזה, כואב לך, ואז
מתחיל לפתח מנגנוני הגנה
ובעיקר להבין את המחיר אם
תבחר להיעלב ולהיפגע
המורים שלי אמרו לאמא שלי
את לא יכולה להחזיק את הבן
שלך בצמר גפן.
במקרה שלך, למה לך להיעלב ?
תחבקי את עצמך ותביני שאת
לא חייבת להיות כמו כולם
באותו הנושא: