למה אנשים שואלים אם זה לגיטימי שהם בכו ?

צודקת

רוצים להרגיש יותר טןב עם עצמם

מרגישים שמסתכלים על זה רע

כי בעייני הרבה בכי = חולשה.
וחולשה לא מראים, לא חושפים, לא מתגאים בה ולא משוויצים בה, שנהיה לגיטימציה לבכי ולכן כולם נהיו בכיינים לאחרונה ובכי מפיל הרבה מאיתנו למקום שאחרכך קשה לצאת ממנו ויענו צריך למגר את זה.
מבינה מאיפה המחשבה הזאת נובעת, כי אם אני יראה מישהי שבוכה הרבה על משהו שטותי או ילדותי כמו שבר בציפורן יהיה לי עלייה דעות לא טובות מין הסתם.. אבל גם צריך לזכור שאנחנו בזמנים שכולם בכו ועדיין בוכים, אנחנו חיים עכשיו מציאות טראגית, מפחידה ומתסכלת, זה לא נכון לשפוט את מי שבוכה עכשיו. זה לא הזמן לשטויות האלה.. אפילו שאני מסכימה שבכי תכוף ללא סיבות מוצדקות הוא לא בחירה טובה ונכונה.

שואל השאלה:
אני לא הייתי בהכרח עושה את האנלוגיה הזו
בין בכי לחולשה, במיוחד לא כאשר מדובר בנשים,
כי אני ממש לא בטוח שסף הגירוי לבכי מעיד על
חולשה נפשית באמת. בכי הוא אמנם תגובה
ויזואלית ברורה להבדיל מתגובה פנימית שהיא
מוסתרת אך זו השניה יכולה להיות אפילו בעוצמה
גבוהה יותר. וכך למשל אדם יכול להיעלב ולא לבכות
אבל לקחת את זה קשה עמוק בלבו עד כדי השפעה
על התנהגותו, זה לא יהיה שקוף אבל זה יהיה.
לכן, לגישתי מה שאת בעצם אומרת זה עניין של אגו
כך למשל אנשים שפוחדים להפגין "חולשה" הם אלו
שיסבלו מפחד קהל בעוצמה הגדולה ביותר
כדי שחס וחלילה לא יחשפו שהם נרגשים כי הרי
זו חולשה. לאגו הזה יש מחיר לא קטן בחיים.
לכן אני לא הייתי ממליץ להיכנע לאגו ואדם שבא
לו לבכות, בפרט אישה, לא צריך להרגיש רע עם
זה. יש רגעים שאדם צריך ללטף את עצמו ולא
לגעור בעצמו. תודה על התגובה, איזה יופי
נדיר שיש פה תגובות מבנות 20 פלוס