אני מתרחקת מהרבה דברים במלחמה, מהמשפחה, מהחברים מהעוטף, מהדת ואני מרגישה שזה לא בסדר ביחס למצב

היי, אני אנונימית מפונה מהעוטף.
מתחילת המלחמה ממש התרחקתי מהדת, נגיד בשבת השחורה הייתי בטלפון בשיחות עם חברים מהממדים, ומאז שאני מפונה למלון הכרתי חברים חילוניים, מלא. אז בשבתות שאני איתם הם בטלפון, ופעם עשיתי סלפי מהטלפון של חברה חילונייה כי שכחתי ששבת, והרגשתי סבבה עם זה אחרי שנזכרתי ששבת, או נגיד אני אוכלת בשרי וכבר אחרי שעה וחצי סבבה לי לאכול חלבי וכה.

אני מתרחקת נפשית מאמא שלי, ואני פחות שמה עליה, נגיד היא צועקת עלי לחזור ב12 בלילה נגיד לחדר, אני חוזרת ו12 ורבע כבר ייצאת שוב עד 3 4, או שאני עשיתי עגיל שני בלי שהיא יןדעת או מסכימה וואלה שלא אכפת לי.

היה לי מפגש עם החברים המפונים מהכיתה; וואלה לא הרגשתי שום צורך לשבת לדבר איתם, בכלל לא ישבתי לדבר איתם ולא כלום, בכלל לא התגעגעתי אני מרגישה מוזר עם זה