אני מרגישה שעולה לי כבר שאני לא מסוגלת להכיל את זה יותר

אני מרגישה בבית ספר ליד כולם כל כך קטנה ( לא בגודל) ומכוערת ושמנה ולא רצוייה ולא שייכת, אני לבד לרוב לא כיף לי אני רק מחכה שהיום יגמר כדי לברוח וברגע שאני מגיע הביתה אני בוכה ובוכה מלא ( אני ככה כל יום כבר שנה וחצי) אני לא מסוגלת להכיל את זה יותר, גם בנוסף כל החרדות והפחדים גדולים עליי אני לא יודעת מה לעשות.
אני בןכה על אמא קלי כל יום והיא שומעת הכל ומסכנה כבר לא נעים לי היא נראלי כבר לא יודעת מה לעשות איתי וזה מעציב אותה ואותי.
אני אבל ממש מרגישה בדיכאון בלי מצב רוח לכלום אני רק בוכה ואוכלת בספא ואז ישנה ואז בוקר וזה מזעזע
מה עושים? איך יוצאים מזה?
18 בדצמבר 2023, 00:03
דיכאוןיאושבדידותחרדותבכי    
2 תשובות
שואל השאלה:
תודה❤❤❤
אנונימית
יקרה,
מהדברים שכתבת עולה תחושת דכדוך עמוק שמתקיים בך רוב היום.. נראה שתחושות העצב מלוות בתחושת חוסר ערך, חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך... שומעת שהאנרגיות מרוקנות ואת לא מוצאת דרך להטעין אותן מחדש.. מדבריך נראה שאת חשה אשמה והלקאה עצמית על מצבך. אולי אלה כשלעצמם מגבירים את תחושת חוסר המסוגלות ומעבירים מסר פנימי של פאסיביות, כבדות וחוסר שייכות.. שומעת בקולך רצון אמיתי ותקווה לצאת ממעגל החנק הזה ולמצוא את הפתח שמוביל לשינוי, קבלה עצמית, חיוניות ועשייה..

יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. תחושות דכדוך מוכרות בעולם הרפואה וגיל האנשים שחווים אותן הולך ויורד. יתכן שנכון יהיה ללכת עם אחד ההורים לרופא המשפחה ולספר לו על תחושותיך והוא יפנה אותך לגורמים המתאימים בקופת החולים שיעזרו לך לעלות על מסלול ההחלמה וחזרה לחיים פעילים התואמים נערה בת גילך..

בנוסף, אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לשיחה אישית ואנונימית בצ'אט או בווטסאפ, בה תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.
מספר הווצאפ הוא 055-9571399 ובנוסף, מצרפת לך לינק לצ'אט.

שלך,
מתנדבת סה"ר.
קישורים מצורפים:
מ
מתנדבי עמותת סה"ר