כנסו בבקשה ❤(ארוך אבל אני ממש צריכה את עזרתכם)

עברה שנה וקצת מאז שאני והאקס שלי נפרדנו.
לא נפרדנו ברע ולא בגלל משהו שאחד מאיתנו היה לא בסדר, פשוט הזמן לא התאים. הוא גדול ממני מאוד ואני עוד בת 16.
תמיד היינו בקשר on and off אחרי הפרידה.
עם הזמן, ניסיתי לשחרר ממנו וככה נפתחתי לדברים אחרים, נכנסתי לקשרים אחרים והוא החליט לנתק ממני שוב את הקשר. אבל הייתי רגילה בכל פעם שהוא חוזר, אז היו בי ציפיות שהוא יחזור.
היום, אני מבינה ששמתי לעצמי רגל.
התחלתי עם גברים אחרים כדי למלא את ה"חלל הריק" שהוא השאיר אצלי. אבל אף אחד לא הצליח למלא אותו.
באמת שאין לי דרך לתאר כמה אהבתי אותו.
כל שיחת טלפון הייתי מתפוצצת משמחה (הוא היה בצבא אז לא היה לנו הרבה זמן לדבר) וכל פעם שהיינו נפגשים זה כמו הפעם הראשונה שפגשתי אותו.
מערכת היחסים הייתה מאוד קצרה ועדיין כלכך ממלאת. בחיים שלי לא הרגשתי אהבה כל-כך נועזת למישהו. הייתי מוכנה לתת לו את הכל. באמת הכל.
למרות שהקשר היה מסובך, שיתפתי את המשפחה שקיבלה אותו מהרגע הראשון ובאמת רציתי שזה יצליח. אבל בגלל הפרש הגילאים, לטענתו, הוא נפרד ממני.
שנה עברה, השנה הכי קשה בחיים שלי.
הכאב השפיע עליי פיזית. לא הייתי מצליחה לישון כמו שצריך, הייתי נהיית חולה המון, מקיאה בלי סוף.
ועברה חצי שנה. הייתי בטוחה שאני אחרי זה, הכרתי את בן הזוג שלי שהוא בחור מקסים, אבל הוא לא הוא. אני כל הזמן אפילו בלי לשים לב משווה ביניהם ואיכשהו בכל יום, בכל רגע האקס חוזר לי למחשבות ולחלומות.
אני כותבת את זה והלב שלי מתפוצץ.
לפני שתגידו, ניסיתי לעשות המון כדי לעבור הלאה.
אני בן אדם מאוד אקטיבי ופעיל. אני לומדת, עובדת, רוקדת, שרה בלהקה ויוצאת דיי הרבה. בו זמנית אני גם עם עצמי לבד כי אני אוהבת את הלבד שלי.
מחקתי את כל התמונות והצ'אטים וניסיתי להשכיח. אבל אין, זה לא נגמר. המחשבות, הרגשות והגעגוע.
מה אתם חושבים שצריך לעשות? להיפרד מבן הזוג שלי או להישאר איתו ולתת לזמן לעשות את שלו?