דתיים שמתחתנים בשידוך באמת מתאהבים אחד בשנייה או שזה כי אין ברירה?

מצטרפת לשאלה נעצתי(:

מצטרפת לשאלה

הם בוחרים בשידוך שלהם
בין היתר השיקולים של הבחירה זה אם הם מרגישים שיש חיבור בין שניהם

^אי אפשר לכפות על אף אחד להתחתן

^^ זה רק סדרה שלא משקפת את העולם החרדי/הדתי
^לא חייב לספר לרב שום דבר... זה נטו בחירה של אותם אנשים אם הם רוצים להתחתן או לא

במיליון אחוז

השאלה היא אם אהבה היא דבר מפתיע, שאי אפשר לכוון אותו
ואז אומרים "יצא שאני אוהב אותה" ולכן אני רוצה להתחתן איתה.
או שאהבה היא דבר שניתן להשפיע עליו
ואם עומדת מולי מישהי ששנינו מוצאים מכנה משותף רחב, שאיפות דומות
תכונות טובות ויש התאמה במישור המודע (כולל חיבה ומציאת חן בסיסית)
אז אפשר לגשת להקים בית, והחיים המשותפים, המסירות ההדדית, ההשקעה מזה לזו ולהפך, הם דברים שמפתחים את האהבה.

להבנתי, המציאות מוכיחה שגם הדרך השנייה שתיארתי עובדת ומביאה לידי אהבה עמוקה, אמיתית ומיטיבה.
האם זה אומר שאין טעויות בדרך? לא!
האם יש כאלה שמתאים להם דרך אחרת? כן

אבל אני לא חושב שאפשר לומר שחתונה בלי אהבה מראש לא תביא בהמשך הדרך אהבת אמת.

הם פשוט מתאימים את זה לבן אדם הם נותנים דכונות שהם רוצים שיהיה בו ובערך את הסיגנון וכשניפגשעם רואים אם כן או לא זה כמו אצל חילונים ניפגשים כמה חברים ואז אחת תיראה לו יפה ואולי גם חמודה אז הם ישבו ידברו הוא יבין שהוא אוהב אותה ובאיזה שהוא שלב הם יצא וזה לא פגישה אחת אצל חרדים זה כל אחד כמה שהוא חושב

אני עדיין לא הייתי בשידוך (לא הגיל)
אבל מכירה כאלה שהתחתנו בשידוך, וזה מאהבה אמיתית
ואני רואה פה בתגובות כאלו שאומרים שאולי זה בלי אהבה ואפילו מכפייה, רק שתדעו שזה ממש נדיר, ויכול לקרות בכל מגזר (דתי חרדי חילוני מסורתי...) ובכל דרך (שידוך דייט אתר היכרויות...)

כן.
לא מתחתנים כי אין ברירה או מכפייה.
מן הסתם הם אלו שבוחרים אם להתחתן או שלא להתחתן בסופו של דבר..

בטח שכן!!, זה האהבה הכי טהורה והכי חזקה!, בגלל שהם לא מדברים ואין להם קשר עם המין השני, כשהם מתחתנים זה הכי חזק שיש!.