בבקשה אם יש לכם דברים מעודדים להגיד או משפטים שנותנים מוטיבציה

*לא חובה לקרוא*

כל הקרובים שלי כולל ההורים ממררים לי תחיים
מאז שאני ילדה ההורים שלי מתנהגים אליי נורא בלשון המעטה
האחים כביכול מחרימים אותי
החברים הקרובים שלי, קרתה איזה סיטואצייה פעם שנאלצנו לנתק קשר ועכשיו נראתי עם שאריות מזוויעות שקוראים לעצמם "חברים שלי" והם מתנהגים אליי הכי מסריח שיש הכל נובע אצלהם מרוע וההורים השאירו אותי עם טראומות שלא נותנות לי להתקדם הלאה ולהכיר עוד אנשים ואם אני מתגברת עליהם אז יש את הטראומטת מהחברים והבעיות אמון
ואני לא מסוגלת להיות יותר לבד בערך מכיתה ט(עכשיו אני יב) כל החיים שלי התחרבנו עוד יותר ורק רע מגיע אליי בחיים, אין לי שום איזה מבוגר מבחוץ שאני יכולה לסמוך עליו, נדפקתי עם מחנכת זוועה עם משפחה מצומצמת שאין לי אפילו איזה בתדודה לדבר איתה וגם אם היה בתכלס זה לא היה משנה כי התמלאתי במהלך השנים האלה ביותר מידי חרדות, טראומות, דימוי עצמי נמוך דיכאונות וכולי שהיו מונעים ממני לעשות צעד
החיים אשכרה דופקים אותי מכל כיוון ובאופן הכי מוגזם שיש ומבטיחה לכם שאין שום סיבה שאני באמת בן אדם טהור עם כוונות טובות
אני לא יודעת איך להמשיך מפה כי לא משנה מה אני עושה או מתעלמת מכל המצב ומהרגשות אני חוטפת עוד כאפות
כאילו זה באמת באמת הזוי החיים שלי לא היית מאחלת אותם לאף אדם כי זה באמת התעללות וסחיטה של הנפש
אני לא יודעת כל כך מה להגיד אבל אם יש לכם דברים מעודדים להגיד שיעזרו לי אז בבקשה תרשמו