מישהו יסביר לי איך זה הגיוני שבעקבות המלחמה יש יותר אנשים שמתקרבים לדת מאשר שמתרחקים מהדת? הרי אם זאת סוג של שואה>>

כדי שהמלחמה תפסק

מבחינתם הם חושבים שהם צריכים להתקרב לאלוהים ובכך האסונות ירדו, כי האמונה צריכה להיות חזקה
יש גם את הצד שפשוט רוצה להישען על משהו כי זה יותר נוח, בקטע של ''יש לי את האמונה אני לא מפחד''
ויש את הצד שלנו שמתרחקים מהאמונה עקבות המצב.

יש אנשים מסויימים שמבינים את הניסים שקורים לנגד עיניהם רואים שזאת אשכרה השגחה מלמעלה כמו שהיה אתמול עם המטח בתל אביב, זה היה שניה מהבחור ובכל זאת לא פגע בו
באותה מידה שזה לא פגע בו זה יכל גם לפגוע בו...
יש השגחה מלמעלה

אני חושבת שמי שלא גדל בכלל בבית שהיה בו זכר לדת לא רואה בזה מקום ללכת אליו כשקשה, כי למדנו להתגבר על דברים בצורות אחרות.
מי שיש לו קצת 'רקע', לדעתי לפחות, יותר קל לו לפנות לכיוון הדת כי הוא מכיר את זה קצת ומרגיש שזה יכול לעזור.

כל אחד צריך לעשות מה שמתאים לו ומה שהוא חושב לנכון.