תשובה אחת
שואל השאלה:
1 הכול יודעים כי ענייני העיר נחתכים על-פי ראש-הקהל ועל-פי ששת חכמי העיר, כולם שוטים. ראש-הקהל היה גְרוֹנָם פַּר. החכמים היו דוֹפִּי גוֹלֶם, זַנְבִיל כְּסִיל, טְרַיְטְל שוֹטֶה, סֶנְדֶר חמור, שְׁמֶנְדְרִיק אוויל ופַיְבְל טומטום.
2 גרוֹנַם פַּר היה הקשיש מכולם. זקנו לבן ומסתלסל ומצחו גבוה, בולט. מכיוון שביתו של גרונם היה גדול ומרווח, נהגו חכמי העיר להיפגש בביתו. מפעם לפעם הייתה אשתו של גרונם, גֶנֶנְדְל, מביאה להם כיבוד: תה, עוגות וריבה.
3 גרונם יכול היה להיות מאושר ולשמוח בחלקו, לולא הייתה אשתו גֶנֶנְדְל מוכיחה אותו לאחר צאת החכמים על שדיבר הבלים בנוכחותם. לדעתה, אין בעלה הנכבד מאוד אלא שוטה גמור.
4 פעם אחת, לאחר מריבה כזאת, אמר גרונם אל אשתו: "מה טעם את יורדת לחיי לאחר שהלכו החכמים? להבא, כשתשמעי דבר שטות יוצא מפי, היכנסי לחדר ורמזי לי. מיד אחליף את נושא השיחה."
"אבל איך אוכל להגיד בנוכחות החכמים שאתה סח הבלים? אם הם יבינו שהנך שוטה, תפסיד את כהונתך כראש-הקהל."
"אם כה חכמה את, המציאי את תחבולה," ענה גרונם.
חשבה גננדל וחשבה ופתאום קראה: "מצאתי."
"ומה היא התחבולה?"
"כשתאמר איזו שטות, אכנס לחדר ואתן לך את מפתח הכספת שלנו, ואז תדע כי דיברת כשוטה גמור."
5 כה רבה הייתה שמחת גרונם להמצאת אשתו, עד שמחא כף. אמר לה: "לְיָדִי, גם את נעשֵית פִּקחית."
6 כעבור ימים אחדים התכנסו חכמי העיר בבית גרונם. נושא הדיון היה חג השבועות הקרב ובא, הריהו חג הדורש כמות גדולה של שמנת, כדי לאכול אותה עם כרוכיות הגבינה. דווקא בשנה זו הייתה השמנת נדירה, האביב היה שחון, והפרות הניבו חלב מועט.
7 היו החכמים מורטים בזקניהם ומשפשפים את מצחיהם, ואלה סימנים כי מוחותיהם עמלים קשה. אך איש מהם לא מצא תושייה, כיצד לספק כמות גדולה של שמנת לצורכי-החג.
8 פתאום הלם גרונם באגרופו על השולחן וקרא: "מצאתי!"
"ומה מצאת?"
"בואו ונקבע תקנה, כי מעתה נקרא למים שמנת, ולשמנת – מים. ומכיוון שהמים מצויים בשפע בבארותיה של חלם העיר, תימצא בידי כל עקרת-בית חביונֶת מלאה שמנת."
"איזה רעיון נהדר!" קרא סנדר חמור.
"הרי זו גאונות ממש!" צווח זנביל כסיל.
"רק גרונם פר היה יכול להמציא משהו מופלא כל-כך," הצהיר דוֹפִּי גוֹלֶם.
9 טריטל שוטה, שמנדריק אוויל ופַיבל טומטום הסכימו לדברי חבריהם. פַיבל טומטום, לבלר הקהל, נטל קולמוס וקלף וניסח את התקנה החדשה. מהיום והלאה ייקראו המים שמנת, והשמנת – מים.
10 כדרכם תמיד לאחר דיון בענייני הכלל, התפנו חכמי העיר לעניינים כלליים יותר. אמר גרונם: "אמש נדדה שנתי מעיני, כי חשבתי מדוע כה חם בקיץ. לבסוף עלתה התשובה בדעתי."
"ומהי התשובה?" שאלו החכמים.
"התשובה היא שכל ימות החורף מוסקים התנורים, והחום יוצא החוצה ונשאר בחלם, ועל-כן הקיץ חם."
כל החכמים הניעו ראשיהם לאות הסכמה, מלבד דופי גולם, ששאל: "אם כן, מדוע קר בחורף?"
"ברור לגמרי," ענה גרונם. "אין מסיקים תנורים בקיץ, ועל-כן לא נשאר כל חום לימי החורף."
החכמים התלהבו מעומק ידיעותיו של גרונם. ולאחר מאמץ שכלי כה רב הפנו הכול מבטיהם אל המטבח וציפו להופעתה של גננדל המביאה להם תה, עוגות וריבה. ואכן נכנסה גננדל, אך במקום מגש החזיקה בידיה מפתח, נתנה אותו לבעלה ואמרה: "גרונם, הנה המפתח של הכספת."
11 ביום זה מכל הימים היה גרונם סמוך ובטוח כי אך דברי חכמה פלט פיו. אבל הנה עומדת גננדל והמפתח בידה, סימן ברור כי אמר דברי שטות. על-כן בערה בו חמתו, והוא פנה אל החכמים ואמר: "הגידו לי, אילו שטויות אמרתי היום? כי הנה אשתי מביאה לי את מפתח הכספת שלנו. היו אתם השופטים בינינו."
12 החכמים נדהמו ונבוכו מן השאלה הזאת. הסביר להם גרונם את ההסכם בינו לבין אשתו: היא תיתן לו את המפתח כל-אימת שידבר כאוויל. "אבל היום," טען, "האם לא דיברתי דברי חכמה נעלים? היו אתם שופטי!"
13 החכמים זעמו על גננדל. פתח פיבל טומטום פיו: "אנו הננו חכמי העיר של חלם, וכל דבר אנו מבינים."
14 ישבו ודנו בנושא וקבעו תקנה חדשה: כל-אימת שתהיה גננדל סבורה כי בעלה מדבר כשוטה, עליה להיכנס לחדר ולהושיט את המפתח לחכמים. אם הם יקבלו את דעתה, יגידו לגרונם פר להחליף את נושא השיחה. אם לא יקבלו דעתה, עליה להביא מנות כפולות של תה, עוגות וריבה וכן שלוש כרוכיות לכל חכם.
15 מיד רשם פַיבל טומטום את התקנה החדשה על-גבי הקלף, והטביע עליו את חותמה של חלם העיר, שצורתו שור בעל שש קרניים.
16 החל ביום זה הִתיר גרונם את לשונו באסֵפות חכמי העיר, שכן הייתה גננדל קמצנית גדולה. היא לא רצתה שילעיטו עצמם החכמים בכרוכיות האהובות שלה.
17 בחג השבועות שבא עלינו לטובה, לא היה מחסור ב"שמנת" בחלם העיר, אולם עקרות-בית אחדות התאוננו על מחסור ב"מים". אך זו כבר בעיה אחרת, והיא תמצא את פתרונה לאחר החג.
18 גרונם פר נתפרסם בעולם כולו כחכם שנתן לחלם – על-ידי תיקון תקנה – נחל שלם ובארות רבות המלאים שמנת.
1 הכול יודעים כי ענייני העיר נחתכים על-פי ראש-הקהל ועל-פי ששת חכמי העיר, כולם שוטים. ראש-הקהל היה גְרוֹנָם פַּר. החכמים היו דוֹפִּי גוֹלֶם, זַנְבִיל כְּסִיל, טְרַיְטְל שוֹטֶה, סֶנְדֶר חמור, שְׁמֶנְדְרִיק אוויל ופַיְבְל טומטום.
2 גרוֹנַם פַּר היה הקשיש מכולם. זקנו לבן ומסתלסל ומצחו גבוה, בולט. מכיוון שביתו של גרונם היה גדול ומרווח, נהגו חכמי העיר להיפגש בביתו. מפעם לפעם הייתה אשתו של גרונם, גֶנֶנְדְל, מביאה להם כיבוד: תה, עוגות וריבה.
3 גרונם יכול היה להיות מאושר ולשמוח בחלקו, לולא הייתה אשתו גֶנֶנְדְל מוכיחה אותו לאחר צאת החכמים על שדיבר הבלים בנוכחותם. לדעתה, אין בעלה הנכבד מאוד אלא שוטה גמור.
4 פעם אחת, לאחר מריבה כזאת, אמר גרונם אל אשתו: "מה טעם את יורדת לחיי לאחר שהלכו החכמים? להבא, כשתשמעי דבר שטות יוצא מפי, היכנסי לחדר ורמזי לי. מיד אחליף את נושא השיחה."
"אבל איך אוכל להגיד בנוכחות החכמים שאתה סח הבלים? אם הם יבינו שהנך שוטה, תפסיד את כהונתך כראש-הקהל."
"אם כה חכמה את, המציאי את תחבולה," ענה גרונם.
חשבה גננדל וחשבה ופתאום קראה: "מצאתי."
"ומה היא התחבולה?"
"כשתאמר איזו שטות, אכנס לחדר ואתן לך את מפתח הכספת שלנו, ואז תדע כי דיברת כשוטה גמור."
5 כה רבה הייתה שמחת גרונם להמצאת אשתו, עד שמחא כף. אמר לה: "לְיָדִי, גם את נעשֵית פִּקחית."
6 כעבור ימים אחדים התכנסו חכמי העיר בבית גרונם. נושא הדיון היה חג השבועות הקרב ובא, הריהו חג הדורש כמות גדולה של שמנת, כדי לאכול אותה עם כרוכיות הגבינה. דווקא בשנה זו הייתה השמנת נדירה, האביב היה שחון, והפרות הניבו חלב מועט.
7 היו החכמים מורטים בזקניהם ומשפשפים את מצחיהם, ואלה סימנים כי מוחותיהם עמלים קשה. אך איש מהם לא מצא תושייה, כיצד לספק כמות גדולה של שמנת לצורכי-החג.
8 פתאום הלם גרונם באגרופו על השולחן וקרא: "מצאתי!"
"ומה מצאת?"
"בואו ונקבע תקנה, כי מעתה נקרא למים שמנת, ולשמנת – מים. ומכיוון שהמים מצויים בשפע בבארותיה של חלם העיר, תימצא בידי כל עקרת-בית חביונֶת מלאה שמנת."
"איזה רעיון נהדר!" קרא סנדר חמור.
"הרי זו גאונות ממש!" צווח זנביל כסיל.
"רק גרונם פר היה יכול להמציא משהו מופלא כל-כך," הצהיר דוֹפִּי גוֹלֶם.
9 טריטל שוטה, שמנדריק אוויל ופַיבל טומטום הסכימו לדברי חבריהם. פַיבל טומטום, לבלר הקהל, נטל קולמוס וקלף וניסח את התקנה החדשה. מהיום והלאה ייקראו המים שמנת, והשמנת – מים.
10 כדרכם תמיד לאחר דיון בענייני הכלל, התפנו חכמי העיר לעניינים כלליים יותר. אמר גרונם: "אמש נדדה שנתי מעיני, כי חשבתי מדוע כה חם בקיץ. לבסוף עלתה התשובה בדעתי."
"ומהי התשובה?" שאלו החכמים.
"התשובה היא שכל ימות החורף מוסקים התנורים, והחום יוצא החוצה ונשאר בחלם, ועל-כן הקיץ חם."
כל החכמים הניעו ראשיהם לאות הסכמה, מלבד דופי גולם, ששאל: "אם כן, מדוע קר בחורף?"
"ברור לגמרי," ענה גרונם. "אין מסיקים תנורים בקיץ, ועל-כן לא נשאר כל חום לימי החורף."
החכמים התלהבו מעומק ידיעותיו של גרונם. ולאחר מאמץ שכלי כה רב הפנו הכול מבטיהם אל המטבח וציפו להופעתה של גננדל המביאה להם תה, עוגות וריבה. ואכן נכנסה גננדל, אך במקום מגש החזיקה בידיה מפתח, נתנה אותו לבעלה ואמרה: "גרונם, הנה המפתח של הכספת."
11 ביום זה מכל הימים היה גרונם סמוך ובטוח כי אך דברי חכמה פלט פיו. אבל הנה עומדת גננדל והמפתח בידה, סימן ברור כי אמר דברי שטות. על-כן בערה בו חמתו, והוא פנה אל החכמים ואמר: "הגידו לי, אילו שטויות אמרתי היום? כי הנה אשתי מביאה לי את מפתח הכספת שלנו. היו אתם השופטים בינינו."
12 החכמים נדהמו ונבוכו מן השאלה הזאת. הסביר להם גרונם את ההסכם בינו לבין אשתו: היא תיתן לו את המפתח כל-אימת שידבר כאוויל. "אבל היום," טען, "האם לא דיברתי דברי חכמה נעלים? היו אתם שופטי!"
13 החכמים זעמו על גננדל. פתח פיבל טומטום פיו: "אנו הננו חכמי העיר של חלם, וכל דבר אנו מבינים."
14 ישבו ודנו בנושא וקבעו תקנה חדשה: כל-אימת שתהיה גננדל סבורה כי בעלה מדבר כשוטה, עליה להיכנס לחדר ולהושיט את המפתח לחכמים. אם הם יקבלו את דעתה, יגידו לגרונם פר להחליף את נושא השיחה. אם לא יקבלו דעתה, עליה להביא מנות כפולות של תה, עוגות וריבה וכן שלוש כרוכיות לכל חכם.
15 מיד רשם פַיבל טומטום את התקנה החדשה על-גבי הקלף, והטביע עליו את חותמה של חלם העיר, שצורתו שור בעל שש קרניים.
16 החל ביום זה הִתיר גרונם את לשונו באסֵפות חכמי העיר, שכן הייתה גננדל קמצנית גדולה. היא לא רצתה שילעיטו עצמם החכמים בכרוכיות האהובות שלה.
17 בחג השבועות שבא עלינו לטובה, לא היה מחסור ב"שמנת" בחלם העיר, אולם עקרות-בית אחדות התאוננו על מחסור ב"מים". אך זו כבר בעיה אחרת, והיא תמצא את פתרונה לאחר החג.
18 גרונם פר נתפרסם בעולם כולו כחכם שנתן לחלם – על-ידי תיקון תקנה – נחל שלם ובארות רבות המלאים שמנת.
באותו הנושא: