שאלה בקשר להדלקת נרות שבת. (דתיים/דתיות שמבינים בזה כנסו)

שואל השאלה:
^כן אני ספרדייה/מזרחית (אותו דבר בערך)

אני בדרכ מדליקה 2 ואומרת בזמן ההדלקה

כן, ולא חייב, את יכולה גם להדליק אחריה. צריך לפחות נר אחד בבית, אחת תברך והשניה תגיד אמן, הספרדים מברכים לפני ההדלקה וככה גם לדעתי נכון יותר

שואל השאלה:
^^את דתייה שנוהגת לפי ההלכה? או לפי מה שנראה לך?

שואל השאלה:
זה משנה? איך המזרחים נוהגים?

יוצאי אשכנז נוהגים לברך אחרי

אני לא דתיה אבל כמו שמי שאמרה אחריי, בדרכ אני רק מדליקה עם אמא שלי ואני מדליקה ואומרת את התפילה והיא אומרת אמן בסוף

שואל השאלה:
ומזרחים? מברכים בזמן ההדלקה?

מזרחים מברכים לפני

שואל השאלה:
אז אם מברכים בזמן ההדלקה זה אסור?

(אגב אשמח לתשובות גם על שאר השאלות)

אגב כמו כל מצוה: תפילין, ציצית, חנוכיה.. תמיד מברכים לפני, רק בנטילת ידיים נוהגים לברך אחרי כדי לא לברך בידיים מלוכלכות אז קודם נוטלים ואז מברכים

שואל השאלה:
^צודק

השאלה אם זה סבבה איך שאנחנו עושות או שזה פסול?

כן, בסדר גמור, כל הכבוד לכן

שואל השאלה:
^אתה בטוח? כי אם מברכים לפני זה שונה לא?

ותודה רבה צדיק:)

שואל השאלה:
^ילדה מעל גיל 3 צריכה להדליק לפחות נר אחד.
(לפי מה ששמעתי כמובן)

אבל בעיקרון אני עם אמא שלי בהדלקה גם כדי לצאת מידי חובה ולהגיד אמן וגם כי זה חשוב לי בתור בחורה:)

חד משמעית קודם מברכים ואז אחרי הברכה מדליקים, אחרי זה אפשר לכסות את הפנים עם היידים ולבקש בקשות כי זה עת רצון, אצל מנהג חב"ד בעיקר הנהיגו להדליק מגיל שלוש אבל לא חובה

שואל השאלה:
^אסור לברך בזמן ההדלקה?

אם אמא שלך מדליקה בברכה, את לא חייבת להדליק גם כי את יוצאת ידי חובה בהדלקה שלך, אבל אם את רוצה, את יכולה להדליק נר אחד אחריה בלי ברכה ולסמוך על הברכה שהיא מברכת אם תגידי לה שתכוון גם עלייך ואת תכווני לצאת ידי חובה בברכה שלה ותדליקי אחריה.

זה לא כל כך משנה, כל זמן שהמצוה נמשכת אבל הכי טוב לברך ולהדליק ולסמוך את הברכה להדלקה

תלוי עם את אשכנזיה או ספרדיה

אשכנזית או ספרדית*

שואל השאלה:
ברכת המזון
אני מחזיקה לה תיד ואז זה כאילו אני הדלקתי ואני עונה אמן.

עכשיו השאלה היא אם זה בסדר לברך ממש בזמן ההדלקה?
אני ספרדית

אם לא, איך לומר לה שהיא טעתה עד עכשיו ושצריך לברך לפני? לדעתכם היא תבין ותשנה את דרכה או שהיא תחליט לעשות כמו שהיא עשתה עד עכשיו?

הדקדוק הזה לא קריטי, כי זה תוך כדי המצווה, תמשיכו כמו שעכשיו

שואל השאלה:
^אתה בטוח? ראיתי בגוגל שכתוב שאם נשים נהגו לעשות אחרת (לא לברך לפני) אז עלייהן לשנות את מנהגן ולברך לפני

לא עושים שם מלאכה בשעת ברכה, זאת הלכה מפורשת בשולחן ערוך (אורח חיים קצא, ג), אלא מברכים לפני ההדלקה ואשכנזית אחרי הברכה, אבל ממש לא תוך כדי.

לפני ותוך כדי זה בערך אותו דבר, כמו להניח תפילין ותוך כדי לברך אבל אם את רוצה את יכולה לברך לפני והכל טוב, אל תהיי כל כך לחוצה

שואל השאלה:
^^^וואו אז זה נחשב שעשינו מלאכה וזה ממש אסור?

הטעם שזה אסור מפני שנראה כמברך בדרך עראי (משנ"ב סק"א ה). מכאן משנה ברורה פוסק שאסור לעיין אפילו בדברי תורה בשעה מברך ברכת המזון והוא דין בכל ברכה או מצוה שעושה, כמו שכתב שם משנה ברורה בהמשך

שואל השאלה:
^תודה רבה.

אתה יכול לעזור לי ולתת לי עצה איך לומר לה על זה בדרך שהיא תקבל ותשנה את זה?

יכולה להגיד ששמעת שיש רב שאמר שאסור לעשות משהו תוך כדי שמברכים

שואל השאלה:
^כל העניין הוא שאני מעדיפה שהיא לא תדע ששמעתי מרב/כל מה שקשור לזה (מסיבות אישיות)

אתה חושב שאם אגיד לה כך:
"אמא את יודעת שכשמדליקים נרות צריך קודם לברך ואז להדליק?"

היא תבין??

ככה ראיתי בספר "בן איש חי" לומר להורים כדי לא לומר להם ישירות שהם עוברים על ההלכה כי זה לא מכבד אותם לומר להם "עברת על דברי תורה", זה חלק מכיבוד אב ואם, לכן אומרים להם בדרך עקיפה שהם יבינו לבד ולא יתביישו. הדרך שכתובה בגמרא ובשולחן ערוך זה לשאול אותם "כתוב בתורה כך וכך?" כדרך שאלה ולא כדרך שאת מעבירה עליהם ביקורת. אבל הם לא למדו ספרי הלכה, קשה להאמין שזה יעזור, לכן עדיף לשאול רב איך לומר להם דברים כאלה בלי להגיד להם ישירות שהם עוברים עבירה. אם הם לא שומעים לרבנים - זאת בעיה.

לגבי איך שאת מציעה, זה עלול להשימע כהתנשאות כי את אומרת להם שאת יודעת משהו שהם לא ולא שואלת אןתם כשאלה. ולמרות בלימוד תורה, מותר לבן לומר לאביו דעתו אחרת מדעת אביו, זה בלימוד והוא פשוט אומרת את דעתו בתורה בלי לומר לו "אבא, אתה טועה". כאן זה זה יותר ישמע בקטע שלך "אמא, את טועה", לכן לא פשוט לומר לה את זה ככה. עם כמה שזה חשוב לנו לזכות את אחרים, וזה כולל גם את ההורים שלנו כי בגדול לא צריכים להתעלם מתי שהורים עושים עבירה, אלא להוכיח בדרך עקיפה, כמו שכתבתי מקודם (וזה כל זה בהורים שומרי מצוות כי הם לא שומרי מצוות לרוב זה לא יביא לתועלת ובמקרים מסוימים עלול אף להרחיק מהדת), עם על זה זה לא אמור להיות על חשבון הלכות כיבוד אב ואם שחלק מזה זה לא לומר להם "עברת על דברי תורה". לכן ממליץ שתשאלי רב.

שואל השאלה:
^חכם מאוד.

אבל במקרה שלי זה ברגיל אצלנו, אני תמיד מדברת איתה ככה והיא מבינה והכל.

לא חושבת שבמקרה שלי זה יחשב כהתנשאות כי ברגיל שלי אני ככה בבית

לא חושב שזה הרגל טוב. כנראה שזה נובע מחוסר למידת הלכות כיבוד אב ואם (לא רוצה לפגוע עכשיו ח"ו). אם מישהו רגיל למשהו לא בסדר, זה לא אומר שצריך להמשיך בזה.

בכל מקרה, אם ההורים שלך מוחלים לך על זה, יכולה לבקש מהם מחילה בצורה מפורשת שימחלו לך על כל הפעמים שדיברת איתם ככה (בגלל חוסר ידיעת ההלכה), ואולי כדי לבקש מהם מחילה גם לעתיד אם תוכלי ללמד אותם משהו. למה אני אומר את זה? כי יש הלכה שאב שמחל כל כבודו - כבודו מחול. ולמה זה ככה? כי התורה זיכתה *להם* את את הכבוד שמגיע להם לקבל ממך, ולכן זכותם לוותר על משהו שמגיע להם לטובתך. אבל למרות שכבודם מחול, בזיונם לא מחול, כלומר גם אם הם יסכימו לך לבזות אותם, עדיין יהיה אסור לך לעשות את זה, אלא רק לעניין של כבוד גובה ומיוחד שמגיע להם לקבל כהורים, לא תהיה חייבת לעשות, אם הם מוחלים לך על זה.

שואל השאלה:
^למה לבקש מחילה אם הם לא נפגעים מזה?

וצודק אני באמת צריכה להתחיל לכבד יותר את ההורים, עובדת על זה:)

כי צריך לקיים את המצוה לא רק כדי לא לפגוע בהם, אלא כי ה' צוה. אז כדי שתהיה לך מהם מחילה מפורשת. זה ממולץ בלי קשר כי כיבוד אב ואם זה משהו שקשה מאוד לא להיכשל בו. אמורא אביי שנולד יתום (אבא שלו מת לפני שנולד ואמא שלו מתה בלידתו) אמר "אשרי מי שלא הכירן שלא יכול לצאת ידי חובתו עמהם". בן איש חי כתב בהלכות יום הכיפורים שזה מעבירות שאין אדם ניצול מהן בכל יום, לכן חשוב לבקש מהם מחילה.

שואל השאלה:
^צודק לגמרי!
בעזרת השם אתחיל לעבוד על עצמי בעניין הזה כי זה באמת חשוב כל כך!

היום לדוגמא החלטתי לשתוק ולא לומר כלום לאמא שלי גם כשהייתי עצבנית רצח ורציתי להתפרץ על אמא שלי.

לאט לאט;)