8 תשובות
לא
זה לוקח זמן אתה לא יכול לקום יום אחד וזהו נגמר
כן, אבל עדיף שלא להסתמך על זה
שואל השאלה:
^^ ברור שזה תהליך אבל כשמגיע הסוף זה קורה ברגע שמשתחרר לא ?
אנונימי
זה ישמע ממש מוזר אבל באיזה שהוא אופן כן. זה מאוד תלוי בגישה שלך. נניח לי ממש הייתה חרדה חברתית ולא היה לי ביטחון עצמי ויום אחד הסתפרתי וזה עשה לי בוסט מטורף לביטחון וביום הפכתי לאדם שונה.
(זה היה תהליך יותר ארוך לפני כן של אהבה וקבלה עצמית אבל כן)
יש החלמה ספונטנית, כן. הרוב מחלימים בשלב כלשהו בחיים גם ללא טיפול, יש ירידה בסימפטומים בסביבות גיל 40. אני לא יודעת לגבי החלמה ברגע אחד בודד.
הגיוני שהפרעה שהיא מאוד קוגניטיבית תהיה פחות בולטת כשיש דברים "חשובים" יותר להתעסק איתם כמו צבא. גם בדכאון לפעמים יש המלצה של לאמץ בעל חיים והטיפול בו הופך את הדכאון לנסבל יותר בגלל שיש התעסקות במשהו אחר. אולי זה דומה.
^ אני לא זוכרת אותך האמת. אני סטודנטית לפסיכולוגיה ועובדת במעבדה לחקר חרדה.

יש להדגיש שלא כולם מחלימים וגם לחכות להחלמה לא אומר שאיכות החיים היא טובה. מובן מאליו שטיפול זאת האופציה הטובה ביותר. אבל לא זאת הייתה השאלה המקורית. השאלה המקורית עסקה בהאם זה *ייתכן*. וכן, זה קורה לקבוצה מסוימת באוכלוסיה.
הנה מטא-אנליזה בנושא שמדברת על החלמה ספונטנית ספציפית בחרדה חברתית.
חשוב לזכור בפסיכולוגיה ובמדע בכלל שתחושה כללית עשויה לבוא מהיוריסטיקות והטיות ולכן חשוב להסתמך על דאטה בנוגע למגמות שכיחות בחברה.
יש הבדל במחקר ובטיפול בין מה שמוגדר כפתולוגיה ומה שלא. בדיוק באותו אופן שמחקר שעוסק בדכאון לא יכלול אנשים שנוטים לחוות עצב שאינו דכאון, כך גם מחקרים על חרדה חברתית לא יכללו אנשים שחווים פחד קהל בלבד, שהינו תופעה מוכרת ושכיחה ונחשבת נורמטיבית. חשוב להבדיל בין השניים. מחקרים עושים את זה על ידי הסתמכות בדרך כלל על הdsm שמגדיר באופן מאוד חד מי בעל הפרעה ומי לא על ידי דרישה לחוות יותר מכמה קריטריונים, לחוות את החרדה במשך תקופת זמן שעולה על כמה חודשים וכו'. מי שבעל פחד קהל בלבד לא יוגדר כבעל חרדה חברתית.
מחקרים לא מסתמכים על דיווח עצמי בלבד (לרוב).
המחקר הזה הוא מטא אנליזה כפי שציינתי. ברור שהוא לא יציין איך כולם אובחנו, כי הוא סוקר מחקרי עבר ולא ביצע בעצמו ניסוי (במובן המדעי של המילה).
אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות (אולי לא פה אם זה מפריע לשואל השאלה).