קשה לי עם הבדידות ככ הרבה שנים

תשנה גישה, יש הרבה בחוץ ויש הרבה אנשים להכיר.

תנסה לצאת באמת שתנסה
אולי תמצא חברים שכיף לך איתם או מישהי

מבינה אותך אני ככה כל החיים. תנסה לשמור על אופטימיות זה מה שיחזיק אותך

זה הגיוני לגמרי
ואני כמוך
תנסה ללכת לחוגים ולהתנדבויות

שואל השאלה:
אין לי חשק לצאת אין לי חשק לתקשר מרגיש כלוא בתוך עצמי בלי יכולת לבטא כלום בלי רגשות ברורים
פשוט חי בסבל כל החיים ואני כבר לא ילד אני לקראת סוף שנות ב 20
אין לי מילים לתאר את העצבות התהומית שאני חי איתה ):

אני גם בגיל שלך ככה הלוואי שיכלתי לנחם.. אבל לא הייתי רוצה שמישהו יגיע למצב שלי אבל תנסה למצוא תחביב ולהתעסק בדברים שעושים לך טוב זה עוזר גם אם זה רגעי

גם פסיכולוג יהיה לך טוב
ואני גם בן 23

מוזמן לשלוח פרטי

היי אנונימי יקר,

שומע את התסכול שצף אצלך כאשר הבדידות אוחזת בך..
נדמה שהסיטואציה בה אתה מרגיש כי איבדת אמון באחרים, ואולי גם חוסר שייכות, כולאת אותך ומותירה אותך אובד עצות.
מתאר לעצמי כיצד תחושת הפער מהסביבה כפי שתיארת יכולה אולי להעצים את הריקנות.
כבר מהתמונה והתגיות ניתן להסיק שהלבד מעיק עליך, וגוזל ממך המון כוחות ואנרגיה יקרה..

למרות הסבל נראה שהצלחת לשתף בתחושות שעוברות עליך, והדבר ממש לא מובן מאליו..
נדמה שאתה מעוניין בעתיד אופטימי ומחפש תקשורת וסביבה שתהיה קרקע בטוחה עבורך.
אולי זה מראה על קול נוסף בתוכך שמייחל לחוש עוד משמעות, ולמצוא תמיכה ומציאות מספקת..

מזמין אותך להגיע לצ'ט האנונימי שלנו בסה"ר. מוסיף קישור ישיר מטה.
תוכל שם להתכתב עם המתנדבים ולקבל תמיכה ומרחב לפרוק, לשאול, ולחוש טוב יותר.
אולי כך תצליח להפיג מעט את הבדידות, ולמצוא דרך לעתיד שירגיש משמעותי ונעים יותר.

אנו כאן כשתצטרך, אתה לא לבד..
שלך,
מתנדב סה"ר

שואל השאלה:
^ כתבת את זה כ"כ מדוייק שקראתי את זה כמה פעמים והתנחמתי
התגובה הזאה ראוייה שאצלם מסך ואשמור אותה!
בהחלט מרגיש את הלב שלך שרגיש לניואנסים של נפש האדם גם כשזה מעבר לפרגוד האינטרנטי..
התגובה הזאת חיממה לי את הלב
תודה לך מתנדב סה"ר יקר 3>