איך להפסיק להיות ככ אכפתית ואמפתית?

דיי אני ההפך מזה באמת שזין על כולם אני אמפטית רק לכלבים מבני אדם לא אכפת לי

למה שתרצי את זה?
אם את מרגישה שאת פוגעת בעצמך כנראה שאת לא מספיק אמפתית ואכפתית כלפי עצמך וזה דורש עבודה עצמית
אבל אני לא רואה שום דבר טוב בחוסר התעניינות בסביבה

שואל השאלה:
^אני מרגישה שאני פוגעת בעצמי כי אני שמה אנשים לפניי, במיוחד אנשים שחשובים לי ואני מפחדת כל הזמן לפגוע ברגשות או להגיד את הדבר הלא נכון וכל זה והרבה אומרים שאני ממש אכפתית וכל זה ושזה מדהים אבל אני מצד אחד אוהבת לעזור וכל זה אבל מצד שאני מצד שני זה פוגע בי קצת .

אם את באמת רוצה יש דרך די קלה.
פשוט כל פעם שקורה משהו לא להגיב, לשמור בלב, גם אם מבפנים זה שורף.
אחרי שהרגלת את עצמך לא להגיב, לעבוד על הבפנים. כל פעם שכואב לך ושאת בוכה מבפנים תהיי ממש קשה עם עצמך תגידי לעצמך "חלאס להיות בכיינית" "תפסיקי לבכות זה מביך" וכל מיני דברים בסגנון.
ולאט לאט את תראי איך זה משתנה.

רק קחי בחשבון שאם את עושה את זה יהיה לך מאוד קשה לחזור לעצמך. כי זה לא לנתק רגשות, באיזה שלב את לא תדעי מה את מרגישה לגבי דברים. לא תדעי איך להגיב. יהיה לך קשה לבטא את הרגשות שלך. ולהחזיר אותם יהיה לך קשה.

מתכון מהיר להידרדרות המצב הנפשי^

שואל השאלה:
^^תודה אבל מניסיון זה לא שווה את זה וגרם לי לפני שנתיים במשך חצי שנה או יותר להרגיש מנותקת כזה ולא ידעתי מה אני מרגישה ולא ידעתי להסביר כלום ועד היום אני לא יודעת באמת להסביר מה אני מרגישה אבל תודה :)

^^כן סיכמת את זה מצויין.
בעיקרון אני לא ממליצה על מה שרשמתי, אבל זה לשיקול שואלת השאלה.

^^^^^ אני ממש מצליח להבין אותך, אני גם מתמודד עם מצב דומה, אבל במקרה שלי לא הייתי רוצה לוותר על האכפתיות כי מבחינתי זו מתנה כי מה האלטרנטיבה? להיות בן אדם אפתי שאכפת לו מעצמו ולא מרגיש כלום כלפי אנשים אחרים?
אז נכון שלפעמים זה פוגע בך אבל זה לא פוגע בך בגלל שאת אמפתית ואכפת לך, זה בגלל שאת מנתבת את זה למקום לא מספיק נכון, את פשוט צריכה להיות אמפתית גם כלפי עצמך ולדעת מתי האכפתיות עוברת את הגבול למצב שבמקום לעשות טוב את עושה יותר רע לעצמך

שואל השאלה:
^^אבל איך
אני תמיד חושבת על כולם מאז שהייתי ממש קטנה ונראלי מאז ומעולם ואני לא יודעת איך

תעדכני אם מצאת דרך :(

להתחיל לחשוב יותר על עצמך
ולא רק על כולם