4 תשובות
יש לזה המון תשובות.
האהובה עלי: כי הוא חיפש אחר האמת, הקשיב.
אבל הדעה הנפוצה: כי הוא היה איש של חסד, וזה מה שהיה צריך בשביל להתחיל את העסק
מחפשת תשובה דווקא מפסוקים (זה לש.ב. בתנ"ך?)
או מכל מיני מקורות שנכתבו על זה?
שואל השאלה:
זה מתוך שאלת בגרות והשאלה מתייחסת לבראשית פרק יב פסוקים א-ה
אני צריכה על פי פסוקים אלה, לציין שתי סיבות אפשריות לבחירת ה דווקא באברהם להיות אבי האומה.
אז מניח ששתי התשובות האפשריות הן אחת של הרמב"ן ואחת של המהר"ל.

הרמב"ן שואל:
והנה זאת הפרשה לא בארה כל הענין, כי מה טעם שיאמר לו הקדוש ברוך הוא עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם, מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלהים או צדיק תמים?...
והוא עונה:
אבל הטעם, מפני שעשו אנשי אור כשדים עמו רעות רבות על אמונתו בהקב"ה, והוא ברח מהם ללכת ארצה כנען ונתעכב בחרן, אמר לו לעזוב גם אלו ולעשות כאשר חשב מתחילה, שתהיה עבודתו לו וקריאת בני האדם לשם ה' בארץ הנבחרת, ושם יגדל שמו ויתברכו בו הגוים ההם, לא כאשר עשו עמו באור כשדים שהיו מבזין ומקללים אותו...
וזה טעם הפרשה. אבל התורה לא תרצה להאריך בדעות עובדי עבודה זרה ולפרש הענין שהיה בינו ובין הכשדים באמונה...

כלומר, באור כשדים אברהם נרדף על נפשו בגלל שהפיץ את האמונה בה'. הוא ברח משם מתוך רצון להגיע לכנען אבל נעצר בחרן והתעכב שם.
ה' רצה שאברהם ימשיך במשימתו להפיץ את האמונה ולהצליח בה באופן משמעותי, לכן ציווה עליו לקיים את רצונו המקורי ולהמשיך לכנען, ושם הוא יצליח, שלא כמו שסבל באור כשדים.
מדוע זה לא כתוב בפסוקים? כי תיאור עלילותיו של אברהם מול אנשי אור כשדים כרוך בפרסומם של עובדי עבודה זרה, והתורה לא מעוניינת לתת לזה במה.

לפי המהר"ל, הסיבה שלא מוזכרת הבחירה באברהם, כדי שנדע שהוא לא נבחר להיות מקים האומה הישראלית בגלל מעלתו האישית. אלא בגלל שצריך להעמיד עם מיוחד, אברהם נבחר להיות מקים אומה זו. מדוע זה כך?
כי אם הבחירה באברהם היא בגלל צדקותו (כמו למשל שכתוב בנוח, איש צדיק תמים היה בדורותיו) זה אומר שאם משהו בצדקותו של אברהם ישתנה, אז גם הבחירה בעם ישראל תשתנה, ונידחה מהיותנו עם נבחר.
אבל ברגע שלא כתוב שסיבת הבחירה באברהם היא בגלל צדקותו, אז כל שינוי בצדקותו של אברהם לא ישפיע על הבחירה בעם ישראל. אברהם הוא רק צינור להעמיד דרכו אומה בעלת מעלה אלוהית.

עיקר הבחירה שבחר השם יתברך באברהם, לא היה בחירה פרטית, רק שבחר בו ובזרעו אחריו בחירה כללית, ולא היה בחירה פרטית. שהבחירה הפרטית הוא לפי המקבל, ואם נשתנה המקבל, ישתנה הדבר. ולכך יתורץ השאלה, שלא הזכיר הכתוב צדקת אברהם, קודם שנגלה עליו השכינה, ואמר לו "לך לך מארצך וממולדתך וגו'", שאם כך היה משמע שלכך נגלה עליו הקב"ה, ואמר לו "לך לך מארצך" בשביל זכותו שהזכיר, ואם כן היה זאת האהבה תלויה בדבר, וכל אהבה התלויה בדבר, בטל דבר בטל[ה] האהבה. [...] וכיון שלא נזכר צדקת אברהם קודם שאמר לו "לך לך מארצך", לא היה זה בשביל צדקת אברהם, עד שתאמר אם בטל דבר בטל[ה] האהבה, כי זכות אבות אפשר שיהיה תמה, ואם כן תהיה הבחירה הזאת שבחר באברהם בטל[ה]. ולכך לא הזכיר זכותו, לומר כי הבחירה הזאת לא תליא בזכות כלל, ולכך אי אפשר שיהיה דבר זה בטל.