5 תשובות
אולי, אבל זה לא מה שקרה. אני זוכרת אותך משאלות אחרות, ולצערי אני לא חושבת שמחלה של ארבעה ימים וחוסר תיאבון הם מה שגרם לך לא לאכול ארבעה ימים.
אני נורא מצטערת שאת צריכה להתמודד עם זה. הפרעות אכילה זה כל כך דפוק. אני יודעת את זה כי יש לי הפרעת אכילה, וההתמודדות איתה היא הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. זה חרא.
אני יודעת שזה קשה עד בלתי אפשרי, אבל נסי רגע להסתכל על מה שאת עושה מבחוץ. את מחריבה את החיים שלך. את מחריבה את עצמך. את נעשית אובססיבית כל כך סביב משהו מטופש כל כך. את כל כך תלוייה בשטות הזו שאת שואלת שאלות מהסוג הזה באתר אקראי של בני נוער. את נואשת לקבל אישורים מהסביבה, לשמוע אם השינויים במשקל שלך הגיוניים, להבין איך אפשר להתחפר עמוק יותר בתוך ההפרעה ורק לצמצם יותר, לרדת עוד, לפגוע בעצמך יותר. תסתכלי מה את עושה לעצמך.
זה הזמן לפנות לעזרה, לטיפול. את לא לבד בתוך זה. כל כך הרבה אנשים ירצו לעזור לך לצאת מזה. לחזור למערכת יחסים נורמלית עם אוכל. לאהוב את עצמך שוב. זה אפשרי וזה חייב לקרות, אבל בשביל זה את חייבת לפנות למישהו. לשתף, לספר, להתוודות.
אני מאמינה בך. זה באמת אפשרי. את חייבת להבין שאין לך ברירה, שבמוקדם או במאוחר את תהיי חייבת להשתלט על החיים שלך ולהתחיל לנסות לחיות אותם בצורה בריאה. זה קשה וזה דפוק, אבל אפשר לצאת מזה.
אנונימית