שאלה רק למאמינים באלוקים

בשבילם זאת תהיה כמו עקיצת עקרב.

הם לא יזכו לביאת המשיח

מה זה משנה לנו איך הם יגיבו?
זה נשמע כמו שמחה לאיד,
לחכות לרגע שהם יראו שהם טעו.

הייתי מעדיף להסביר להם במה אני מאמין, לבסס את דבריי על מקורות, להראות את ההיגיון שבדברים, את האמונה הצרופה של עם ישראל בביאת המשיח, שזה מה שנתן כוח לקיום שלנו בכל הגלויות ואולי הדברים יגעו בלב שלהם ויפתחו פתח להתעניין.
ואם לא, אז להתפלל שיזכו לראות בחסד ה' על עמו כשיבוא ויגאלנו.

שואל השאלה:
^ אבל אני מדברת על כאלו שמתריסים נגד אלוקים ופוגעים בנו

אברהם אבינו התפלל וביקש מה' לתת צ'אנס לחוטאים הרשעים בסדום, שלא יחריב אותם, כי יש בהם צלם אלוהים וכל עוד הם חיים יש סיכוי שיתהפכו לטובה.
אם אפשר להאמין כך ברשעים כל כך גדולים אז ודאי וודאי שאפשר להאמין כך ביהודים שיש בהם נשמה אלוקית, שכל דברי הכפירה שהם אומרים נובעים מאלפיים שנה שהגלות פגעה בנו ועיוותה אותנו בתפיסות הכי בריאות של החיים היהודיים.
כואב מאוד לשמוע את דברי הכפירה אבל נראה לי שהתשובה לזה צריכה להיות סבלנות ואמון גדול שהנשמה היהודית תתן את אורה ולא לשנוא ולחכות למפלתם.

שואל השאלה:
^ אבל יש ערב רב..
לא מדברת על יהודים שאפשר עוד לדבר איתם ושאסור לשנוא אותם

מה סימני הזיהוי של ערב רב?
מי שלא נשמע לנו טוב באוזן?
באופן אישי אני מאוד נזהר משימוש במושגים האלה. צריך ללמוד מה ההגדרה של זה לפי רבותינו ועל מי זה חל בימינו, אם בכלל.

שואל השאלה:
כתוב בגמרא ביבמות, שיש 3 סימנים בעם ישראל שמאפיינים אותנו: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים

שאלה לי, יהודיה שהלכה עם ערבי לכפר שלו ושמה נולדו לה ילדים, אחמד בן שרה, מוחמד בן שרה, ג'מיל בן שרה. וככה הם גדלו בכפר, בלי רחמים, בלי ביישנות ובלי גמילות חסדים.
לפי סימני הזיהוי של הגמרא הם יהודים או לא? צריך לחלץ אותם משם? צריך לעשות הכל לעורר בהם את הנשמה היהודית שיש בהם, שתאיר בהם בעוצמה?

אני משוכנע שכן, בילדי הכפר ובילדים של הקב"ה שבאו מכל ארצות הגולה.

יש אנשים שלא יזכו לראות את אורו של משיח

לא יזכו

^ תדייק. שם לא מדובר על אלה שבכלל חשבו שאין משיח, אלא על אלה שפשוט לא האמינו שהוא כבר בא, כלומר שזה אותו אחד. אולי זה בגלל מרוב שמחה?

ואולי בגלל עומק הגלות והמכה הכואבת שהיכתה בנו, למרות שכבר שב ה' את שבות ציון, אותם יהודים נשארו כחולמים ולכן הם מתקשים להאמין שהגאולה כבר באה והמשיח והמקדש עומדים לפניהם (בהנחה שמבינים את כל דברי המדרש כפשוטם).

אולי כי לחלק מן העם יהיו תפיסות איך צריכה להיראות הגאולה ואם היא תגיע בדרך שלא נראית להם הם יסרבו להאמין שזה המשיח -
משהו בסגנון:
מה אין לו כיפה סרוגה / אין לו שטריימל / אין לו פאות או זקן / הוא לא היה באומן / הוא כן היה באומן - אז איך יכול להיות שהוא המשיח, עזבו פייק....

קשה לי להבין את ההשתוקקות הגדולה למצוא חלקים מהעם שלא יזכו לראות פני משיח. כל החשבונות מי ראוי לזה ומי לא שייכים לקב"ה והם נשקלים בשיקול של אל דעות ולא על פי אמות המידה שלנו.
החלק שלנו בסיפור הוא לעשות כל מאמץ לבלתי יידח ממנו נידח, כדי שכולם יזכו לראות פני מלך חיים, וה' יעשה הטוב בעיניו.

שואל השאלה:
^ תגובה שלא קשורה לשאלה אנונימית, אני מדווחת..

שואל השאלה:
אם אני אומרת:
"המטוס יעוף" , והוא בסוף עף, זה אומר שהמטוס שקרן?
כשאומרים המשיח יבוא והוא יבוא, זה לא שקר,לא יודעת מאיפה הלוגיקה העקומה והפגומה הזו, ברגע שהוא יבוא, זה התגשמות הנבואה וזה יוכיח שאתם טועים.

^ זאת אל אמונה פרטית שלה, זה מה שהתורה הבטיחה שזה יקרה (אז זה יקרה). הקב"ה לא מבטיח הבטחות שווא כדי לתת לנו אשליות.

שום רב אמיתי לא יכפור בי"ג עיקרי האמונה. מי שלא מאמין שמשיח באמת יבוא (לא בשביל תקוה, אלא יבוא יום והוא יבוא בפועל) - הוא אפיקורוס.

בעקבות הדיון פה על ערב רב, ולאחר לימוד פרשת תולדות,
מביא כאן שני מעשים ממדרש רבה על הפסוק:
וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'

חכמים דורשים את המילים ריח בגדיו - ריח בוגדיו
והם מספרים שני סיפורים על שני בוגדים רוחניים בעם ישראל:

יוסף משיתא - בשעה שביקשו שונאים להיכנס להר הבית אמרו: יכנס מהם ובהם תחלה. אמרין ליה: עול ומה דאת מפיק - דידך [אמרו ליוסף: כנס ומה שתוציא שלך הוא]. נכנס והוציא מנורה של זהב. אמרו לו: אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו, אלא עול זמן תניינות ומה דאת מפיק - דידך [כנס פעם שניה ומה שתוציא - שלך הוא], ולא קיבל עליו. אמר רבי פנחס: נתנו לו מכס ג' שנים [כדי לשדלו שייכנס בשנית] ולא קיבל עליו. אמר: לא דָּיִי שהכעסתי לאלוהי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שניה?! מה עשו לו? נתנו אותו בחמור של חָרָשִׁים והיו מנסרים בו. היה מצווח ואומר: ווי, אוי, אוי, שהכעסתי לבוראי.
ויקום איש צרורות היה בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה, והוה רכיב סוסיא בשבתא, אזל קומי שריתא למצטבלא [כאשר לקחו את דודו, ר' יוסי בן יועזר, לצליבה על שלימד תורה היה זה בשבת, והיה יקום איש צרורות רוכב על סוס לפני שיירת הצליבה]. אמר לו: חמי סוסי דארכבי מרי וחמי סוסך דארכבך מרך [אמר יקום לר' יוסי: ראה את הסוס שהרכיב אותי עליו אדוני הרומאי, וראה את "הסוס" עליו הרכיב אותך הקב"ה, אדונך]. אמר לו [ר' יוסי]: אם כך למכעיסיו, קל וחומר לעושי רצונו. אמר לו [יקום]: עשה אדם רצונו יותר ממך?! אמר לו: ואם כך לעושי רצונו, קל וחומר למכעיסיו. נכנס בו [ביָקום] הדבר כארס של עכנא, הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין, סקילה, שריפה, הרג וחנק. מה עשה? הביא קורה, נעצה בארץ וקשר בה נימא, וערך העצים והקיפן גדר של אבנים, ועשה מדורה לפניה ונעץ את החרב באמצע והצית האור תחת העצים מתחת האבנים ונתלה בקורה ונחנק. קדמתו האש - נפסקה הנימה, נפל לאש. קדמתו חרב ונפל עליו גדר ונשרף. נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה וראה מטתו פרחה באויר. אמר: בשעה קלה קדמני זה לגן עדן.

בשני המקרים מדובר באנשים חוטאים שבאופן פתאומי שבים בתשובה
וזה קורה מכוח הנשמה היהודית שיש בהם.
יצחק אבינו מריח את בגדיו של יעקב והוא מזהה בחוש הריח הרוחני שלו
שעתידים לצאת מיעקב גם בנים בוגדים שכאלו, שיבגדו בדרך ה'.
ואף על פי כן מכריז יצחק - ראה, ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'.
עם כל החטאים החמורים שהם עתידים לעשות, כיוון שיש בהם נשמה יהודית
בכוחה להפוך הכל לטובה, ברגע אחד.

אני משער שיצחק הריח גם את ריח הבוגדים שבימינו, והתייחס גם אליהם.