מה אתם חושבים על מה שכתבתי? קשור למלחמה

תוחבת את פניי לכרית, סוגרת את עיניי, אבודה בתוך החושך הכבד שסביבי.
השתיקה החזקה כבר צורמת באוזניי.
וילונות החדר סגורים, כדי שלא יכנס מעט מאוויר המלחמה ששורר ברחובות.
ואני לבד.
תוהה לעצמי מתי כל זה יגמר-אם בכלל.
ליבי עוד פועם, אך כל שריר ועצם בגופי רפויים, חלשים, זקוקים למנוחה.
הסיוטים בליליות פסקו, כי איך אפשר לחלום על סיוט כשאתה נמצא באחד כזה?
הדמעות כבר הפכו לגשמים שהפכו לשטפונות שזרמו לתוך ים הדמעות. שם כל אחד מאיתנו לוקח חלק.
מנסה להתנחם באורו של הירח, אך גם הוא כבר התרוקן ולא מאיר יותר. מזכיר לי שעבר חודש מאז הכל התחיל להרגיש כמו דרך ללא סוף.
המחשבות התחילו לארח לי חברה, מהר מצאתי בהן מזיקות ולא רצויות.
צובטת את ידי פעם, כדי אולי לגלות שאני נמצאת בחלום. הרי איך יכול להיות שהעולם יכול להיות כל כך שחור.
אך ידי מלאה סימנים.
ועדיין לא התעוררתי משום חלום.