רק אני מרחם על האנשים בבית חולים שיפא?

אשכרה רק אתה

האמת? אני לא מרחמת עליהם.
אמנם הם נכנסו לסיטואציה בעייתית, אבל אם כולם היו מתאגדים נגד חמאס אז זה לא היה קורה.
מה גם שכשהם חדרו לפה, נכנסו גם תושבים ולא רק חמאסניקים, אז תמימים הם לא.

האחיות שם הן נכס, כי ברגע שחמאסניק נפצע הוא מקבל טיפול.
הם לא יהרגו אנשי רפואה.

רק אתה אני מרחם על החיילים הלוחמים החתיכים שלנו שצריכים להיכנס לשם ולסכן את החיים שלהם

יש שם מטופלים שהם מחבלים שנפצעו
יש שם ילדים שיגדלו להיות מחבלים
יש שם אנשים שתומכים בטרור (הרי בהתחלה הם בחרו בשלטון חמאס)
ויש שם אנשים שבאמת רוצים לברוח, אבל לפני זה הם תמכו בכל מה שהחמאס עשה לגבי יהודים עד שזה הגיע אליהם
לא צריך לרחם עליהם
שיאכלו את מה שבישלו לעצמם

רק אתה.

שואל השאלה:
כן אבל לא על האנשים והמטופלים, יש שם אחים ואחיות שמטפלים באנשים יום יום, האחות בכתה בסרטון שלקחו לילד את המורפיום כשהוא עם יד שבורה,דמיינו איזה שטיפת מוח מטורפת עשו להם, מעבר לזה שאם הם שורדים, רק להם יאמינו מה החמאס עשה.

שואל השאלה:
^ אני יותר מרחם על החיילים, בהרבה יותר, רק שיתפתי שאני מרגיש טיפת רחמים

אני מזדהה איתך. האנשים האלה צריכים לעבור דברים נוראיים, וחלקם הם באמת אנשים טובים מן השורה שלא עשו שום דבר לא בסדר. הם נמצאים כרגע בתקופה של פחד בלתי פוסק, כאב, חוסר אונים ומציאות חיים בלתי אפשרית. הם אמנם מסכנים והמצב הזה מצער מאוד, אבל צה"ל עושה את מה שהוא צריך לעשות, וטוב שימשיך לעשות את זה. בכל אופן, אני חושבת שיש הרבה ערך לעובדה שאתה מרחם עליהם. זה מעיד עליך הרבה כבן אדם. לצערי הרבה אנשים באתר הזה איבדו את ההערכה שלהם לאנושיות פשוטה. לפעמים אובדן וכעס יכולים להטביע את ההערכה הזו בים של רגשות שליליים, ואני חושבת שלגמרי לא מובן מאליו שאתה מצליח לשמור אצלך את היכולת לרחם ולכאוב בכאבם של אחרים, גם אם הם נמצאים בצד האויב.
אני שוב מדגישה, כדי שלא ישנאו אותי כאן יותר מדיי - הפעולות הצבאיות בעזה מוצדקות, ולמחבלים ותומכי טרור מגיע כל הסבל שרק יכול להגיע אליהם. העובדה הזו לא מבטלת את העובדה שעצוב על ילדים תמימים שסובלים ומתים, על אחים ואחיות שרק מנסים לרפא ולשקם ולעזור וחיים בבעתה ובמחסור, על משפחות שנקרעות. עצב הוא עצב. אפשר להרגיש אותו גם בלי לפעול אחרת. ראוי להרגיש עצב ורחמים נוכח סבל של אדם אחר, וזו הרגשה אנושית.