אני אף פעם לא כותבת על הרגשות שלי (פריקה), העלתי שאלה כזאת כבר היום אבל הפעם השאלה היא האם לשלוח לה את זה?

חברים באים חברים הולכים
אבל כשהם הולכים
קשה לשחרר
אתה נזכר ברגעים היפים ביחד
גם שעבר שנתיים מאז אתה עדיין בוכה כל לילה
חושב מה יכולת לשפר
מפחד שהיא כבר לא זוכרת אותך
רוצה לגלות
אבל מפחד
מפחד שיתברר שלא היית חשוב עבורה
מפחד שישבר לך הלב.
אתה חושב שאתה כבר אובססיבי,
זוכר את האמא הקולית שלה
את החתולה שלה
את הגזענות שלה כלפי העדה שלך שלא ידעה שהוא שלך
את המשפחה שלה
את התמונת פרופיל של הסקייטבורד הסגול
את החצאית האהובה
המעיל הירוק
הג'קט המועדף
הקיר הורוד בחדר
זוכר את החיבוק הראשון שלכם
מה היא לבשה באותו הזמן
זוכר שבשבילך היא עשתה לק בצבע של פרה
המתנה ליום הולדת
את העמידה, את החיוך, איך בתוך הילדה "הסנובית" מסתתרת הילדה הטהורה
נזכר איך יצאתם לסרט
זוכר שהיא בכתה
את הסטטוס הראשון אחרי שהורידה לך חסימה.
נזכר בסלבריטאי קראש שלה
ואיך כשהיית ילד חדש בכיתה היא שלחה לך הודעה.
זוכר את הסידור שהיא תמיד הייתה לוקחת בתפילה
זוכר איך רימיתם למבחן
זוכר איך חיטטתם בפח כדי לראות עם המורה רימתה בהגרלה
זוכר את האולסטאר והג'ורדן 3 מידות מעל.
זוכר בוקר אחד שהיא באה עם חולצה ורודה.
זוכר את הריכולים על המורה, על הילד החתיך, החברה הסתומה.
זוכר שיצאתם בלילה כדי לקנות עיפרון וצחקתם על המילה "שבלול".
זוכר שכל יום היא הייתה אוכלת טוסט לחמניה עם טונה .
הביסים הקטנים שלה
הבראול סטארס ששיחקתם יחד
זוכר שרצתה לעשות החלקה
שומע? אחרי הניתוק קשר סוף סוף החלום שלה התגשם
וגם החלום שלך
לראות אותה מאושרת עם חיוך על הפנים גורם לך לשמוח יותר מאי פעם
אבל אז בשנה הזאת שלא הייתם ביחד, אתה רואה תמונות
רואה איך היא השתנתה
איך היא חזרה לחברה הסתומה
שוב נסגרה בפניי כלום
פתאום היא לובשת שמלות
דבר שבחיים לא חשבה שתלבש
האייפון החדש שקנו לה
מעניין אם אתה שמור אצלה באנשי קשר.
אבל אני מבטיחה, לבת שלי אקרא על שמה.