יש לי ילד בכיתה שכל הזמן מבריז משיעורים כי יש לו פרוטקציות עם מורים וכאלה, אבל לא רושמים לו כלום. נורמלי שזה מעצבן אותי?

שואל השאלה:
^ רגע מה קשה יותר מאחרים? ואני מנסה להתמודד זה למה אני שואלת אם זה נורמליי

כן זה נורמלי לגמרי לי הייתה ילדה בכיתה שאמרה למורה שהיא סתומה ולא אמרו לה כלום פשוט הזוי אבל לפחות אנחנו לא ברמה שלהם

שואל השאלה:
^ כן בדיוק אז אני מנסה להסתמך על העובדה שאני לא אשכרה מנצלת את המורים כמו אותם ילדים, אבל העובדה שהם מתנהגים ככה מכעיסה אותי...

ואני למשל מאוד מיודדת עם הילד שדיברתי עליו בשאלה, אבל אני לא יודעת איך אני אמורה להסביר לו שההתנהגות הזאת מעצבנת??

ממש נורמלי להתעצבן מזה, אני גם הייתי מתעצבנת אבל את בטוחה שזה פשוט כי המורים אוהבים אותו? כאילו לי ממש קשה בחיים ואני מתמודדת עם המון והלימודים עושים לי רע אז כשאני מפסידה שיעורים כי אני נפשית לא מרגישה טוב משתדלים לא לרשום לי חיסור

שואל השאלה:
^1. אוקיי אז יופי כי אני לא בטוחה אם זה רגיל בשביל התלמידים כי זה לא באמת פוגע באף אחד, או שזה נחשב לניצול של המורים...? בכל מקרה זה לא מרגיש לי נכון. (רק שקשה לי להבין מה הסיבה)

2. הו כן אני ממש בטוחה בזה. הוא אולי הילד הכי שמח שאני מכירה, והוא מסוגל להתמודד עם כל קושי בלימודים או חרדות או כל דבר שלא יהיה.
זה פשוט שהוא כנה וכריזמטי אז אם הוא לא רוצה להיות בשיעור של איזה מורה הוא פשוט יגיד את זה למחנכת שלנו והיא מסדרת לו משהו

תקשיבי גם אני נראת כמו הילדה הכי שמחה בעולם, למען האמת אנשים כל הזמן אומרים לי "וואו מאיפה כל השמחת חיים הזאת" אבל כל מה שאני עוברת וכמות הפעמים שאני בוכה היא לא ממש נתפסת, את פשוט לא יכולה לדעת מה *באמת* עובר על אנשים.
אם מעניין אותך את יכולה לשאול אותו.
אבל לטובתך פשוט תעזבי את זה

זה רעיל מצידך

שואל השאלה:
^^ כן אוקיי ברור. אבל אני לא חושבת שיש לי עם מי לדבר על זה חחח, כולם יחשבו שאני סתם מנסה להרוס לו את הכיף
כמו האנונימית ^

^^אין מה לעשות אי אפשר לשלוט במה שעובר עליך היא סתם רצתה להתייעץ

שואל השאלה:
^ תודה לך 3>

הכל טוב, כן אני לגמרי יכולה להבין אותך, אבל תנסי לחשוב על זה שזה לא פוגע בך ואם זה ממש מציק לך תדברי עם אחד מהמורים או עם הילד או עם מישהו

שואל השאלה:
^אוקיי סליחה זה ארוך יותר ממה שתכננתי

שואל השאלה:
^ 1. כן כאילו אני בטוחה שהוא עמוק יותר ממה שהוא נראה אבל באמת שהייתי יכולה לראות עליו אם הוא היה מזייף את השמחה שלו,
וגם שהוא לומד לעשות הכל בעצמו ואני יכולה לראות גם שהוא עובר גלואו אפ רציני והכל אז אני ממש בטוחה שאם היה משהו שמקשה עליו הוא נפטר ממנו ממזמן.
ותראי אני מצטערת אם יצא שהעלבתי כאן, אבל באמת שאני לא רואה עליו טיפת עצב.

2. כן אז זהו שאני מנסה לעזוב את זה אבל זה בדיוק מה שקשה לי כאן.
אני מרגישה סוג של רוגז לא רציונלי כשאני חושבת על עד כמה זה מעצבן שילדים כמוהו פשוט מבריזים משיעורים כשבא להם, כאילו הם עושים את זה ללא בושה... וגם שזה מרגיש כמו ניצול לא הוגן, את מבינה אותי?
זה מרגיש כזה לא מוסרי אז איך אני יכולה להניח לזה? די זה מעצבןן