לפי התנ"ך מה יקרה אחרי סוף העולם?

תלוי מה כוונתך בסוף העולם? תחילת הגאולה? סיום התיקון? משהו אחר?

התנ"ך לא כותב על הדברים הללו יותר מדי באופן מפורש (טוב, על מה שיקרה לאחר הגאולה קצת יותר, אבל גם אז פירוש הדברים שונה מאוד מפשט הדברים הכתובים, וללמוד פשט תנ"ך בלי מפרשים לא יוביל לשום מקום, במקרה הרע זה יוביל לכפירה).

אם כוונתך לפי היהדות בכללי, אז האריז"ל מסביר שהעולם נברא עם תכלית, אבל העולם הוא למעשה השתלשלות של השפעת הבורא, כלומר שהוא 'יצא' מהבורא, ויחזור להיות חלק אחד עם הבורא לאחר אותו התיקון הגדול, הכל יהיה אור אין סוף פשוט ללא שינוי (טוב, גם זה צריך הסבר, אבל זה לא נוגע לשאלה כ"כ), לפחות זה הסוף של כל הסופים.

שואל השאלה:
לפני התנ"ך אחרי 6000 שנה העולם ימות לא? מה הכוונה בכך למה הם מתכוונים

שואל השאלה:
מה יקרה לנפש שלי?

אם זו כוונתך, אז כוונתך לשלב מסויים הגאולה.

העולם נקרא עולם מלשון 'העלם', שהוא מעלים את מציאות ה' בעולם, בשלב מסויים של המשיח הדבר שנקרא 'עולם', כלומר, היעלמות ה' בעולם, הסתרת ה' בעולם, לא תהיה עוד.

משיח זה לא אירוע חד פעמי שקורה בבת אחת, זה תהליך, קשה להצביע מתי בדיוק הוא מתחיל ומתי הוא נגמר, הוא תהליך שקורה לאורך זמן מה, יתכן כמה שנים, יתכן כמה עשורים, כל מפרש נתן שם אחר לכך חלק בו אז גם אם רואים שם זה. בין שני מפרשים אי אפשר ללמוד מאחד לשני לעניין משיח.

שואל השאלה:
מה יקרה לנפש שלי?

הספר 'דרך ה'' לרמח"ל מדבר מעניין זה באריכות, אני חושב שהוא הספר הכי ברור שראיתי בנושא עד כה, אם כי אני מעצמי כנראה אתקשה להסביר כראוי את הדברים.

אבל הנפש תישאר, כולנו חלקי נפשו של אדם הראשון, יש אדם שהוא חלק אחד בה ואדם אחר שהוא חלק אחר, כמו שהעין שלך היא חלק אחד הלך והאצבע שלך היא חלק אחר והלב שלך חלק אחר בגוף שלך וכן הלאה.


בשלב מוקדם יותר של הגאולה הנפשות (מעתה אשתמש בשם נרנח"י) יהיו שלימות לגבי עבודת ה', לא יהיה להם משהו שיגרום להם לרצות משהו שאינו לעבודת ה'.
שלב מאוחר יותר הם כולם יהיו לנשמה אחת, נשמת אדם הראשון, שלב מאוחר יותר הם גם יעלו למדרגה שאליה היה צריך אדם הראשון להגיע ולא הצליח, הנקראת 'אדם קדמון'.


מתי זה קורה? לפני אותו סוף העולם, לפניו, במהלכו, אני לא יודע, צריך לעיין בכתבי הרמח"ל והאריז"ל ולהיות בריא בהם בשביל זה (הם כתבו על זה הרבה, האריז"ל יותר על בריאת העולם ומשם לומדים על סופו, הרמח"ל דיבר גם על סוף העולם).


אבל סוף העולם לא משמעותו 'השמדה' או 'הרס', אם מכך אתה דואג, אלא פשוט שלא יהיה קושי להרגיש את מציאות ה' בעולם

שואל השאלה:
אבל קראתי שהעולם קיים המחזורים של ששת אלפים שנים ואחרי מספר מסויים של מחזורים פשוט לי יהיה יותר כלום...

שואל השאלה:
אגב תודה שאתה מקדיש לי כל כך הרבה זמן חח

העולם, זה לא המושג 'קיום' כמו שאנחנו רגילים לקרוא לעולם, אלא הוא מושג המתאר ריחוק מהקב"ה, אותו ריחוק לא יהיה, אבל קיום הנשמות יהיה, רק לאחר סיום ה'עולם', מתחילה העבודה האמיתית שהיה צריך אדם הראשון לעשות, ואנחנו אדם הראשון, כולנו יחד זה אותו אדם הראשון שעדיין צריך לעשות את אותה עבודה ותיקון

שואל השאלה:
ואיזה עבודה?

יש דבר שנקרא 'התיקון', שאדם הראשון היה צריך לעלות למדרגת אדם קדמון.

אנחנו לא יודעים איך זה יתבצע אצלנו, במיוחד שאדם הראשון עשה שהתיקון שיתבצע בסוף יהיה תיקון גדול יותר ממה שהיה מצווה על כך, מחמת אהבתו לקב"ה, במיוחד שזה לא מעשה מסויים, זה הרבה הסבר וגם להיכנס לדברים שאין לי ממש דרך להסביר אותם (כנראה שאני לא מבין אותך מספיק בעצמי), וכל זה רק להסביר מה שהיה על אדם הראשון לעשות לפני החטא, עכשיו אחרי תיקון חטא אדם הראשון, אדם הראשון למעשה כאילו יחזור בתשובה על חטאו חזרה גמורה ש'עוונות נעשים לו לזכויות', והוא יהיה במעלה גדולה יותר מאדם הראשון שהיה בגן עדן, כך שזו עבודה שונה ממה שהיה לו אז

שואל השאלה:
למה שאלוהים בכלל יברא את האדם ככה? למה שהוא לא יברא אותו כבר בתור אדם קדמון? ובכל מה היה האינטרס שלו בבריאות העולם?

משיח גאולה ותיקון

האריז"ל כותב בשער עיגולים ויושר ענף א' בתחילתו, שהקב"ה הוא אור אין סוף פשוט (הכוונה, מופשט), אך כך השמות שאנו מכנים אותו, התארים שאנו מתארים אותו, שייכים גם באין סוף.
זה כמו לשאול- אצל הקב"ה חכם אם הוא ברא את החכמה? אלא שהחכמה תמיד הייתה בו, אבל היא לא הייתה נפרדת מדברים כמו רחמיו או טיבו, או כל דבר אחר, הכל היה אור אין סוף פשוט שמכיל הכל, הוא ברא מה שאנחנו קוראים לו כמה כדבר נפרד, הוא ברא חכמה כדבר שנפרד משאר תאריו, לאמשיש לו חכמה, הוא עצמו החכמה, הוא עצמו הרחמים, הוא עצמו הכל, לפני הבריאה, ולאחר הבריאה הוא יצר מציאות שכאילו הוא לא שם, כאילו זה לא שייך לו, וזה נקרא הסתרה, העלם, עולם.

אבל אם כן, הוא גם נקרא רחום, חנון וכו', ובמה ה מתבטא? איך הוא רחום אם הוא יחיד? על מי הוא מרחם בפועל?
או בפשטות- איך שמותיו יוצאים מהכל לפועל?

לכן הוא ברא את העולם, שיהיו בריות עליהם ירחם, עליהם יאריך אפו כשיחטאו, אותם יקבל בתשובה כשיחזרו בתשובה, וכן הלאה.


ולמה הוא ברא אדם שאינו מושלם? למה לא ישר לברוא אותו כאדם קדמון?
הוא ברא את אדם הראשון המדרגה מסויימת, ואם היה אדם הראשון עולה למדרגת אדם קדמון, כלומר שהוא עלה מדרגה. באיזה כוח אדם הראשון יעלה? בכוח שהקב"ה נותן לו, כלומר שהוא עולה ברחמיו של הקב"ה למדרגה זו, שמרחם עליו וחונן אותו עליו ונותן לו כוח להתעלות.

אם היה בורא אותו חשק במדרגת אדם קדמון, כלומר בשלמות שלו, אז לא היה שום שינוי באדם הראשון שמגיע מכוח הבורא, ואפילו מה שהיה מרחם עליו בכך שהוא אותו במדרגת אדם קדמון ישר, שזה וודאי רחמים גדולים, 'לגדולתו אין חקר', תמיד יש עוד, עד שלב שאנו לא קולטים בשכל, אבל הקב"ה כן קולט, והוא ידע שזה לא מספיק, שזה לא ימלא את מטרת בריאת העולם, אז צריך רחמים מרובים יותר.
להעלות את אדם הראשון מדרגת אדם הראשון למדרגת אדם קדמון, זה רחמים גדולים הרבה יותר מצידו, והחליט שאלו הרחמים שצריך, שם זה מגיע לאין סוף (אוקי, כדי לא להיכנס לפרטים יותר מדי, היו דברים שפישטתי או שאני יכול לחשוב על שאלות שיהיו לך לגביהם, והם ידרשו פסקה נוספת, אל תחשוש לשאול, אני שמח לענות)