איזה סוג מונולוג זה ? כאילו דרמתי,קומי כזה

אלכס -תולעים:
אלכס: מה? עשיתי משהו לא בסדר? זה נראה לכם שעשיתי משהו לא בסדר? בגיל 9 בן שטרית האפס צחק עליי שאני לא יודעת לחשב משהו מהלוח. אז הרבצתי לו מה זה מכות. דחפתי אותו על הרצפה ובעטתי בו. ירדו לו כמויות של דם מהפנים. כלב! אבא שלך כלב! אח שלך כלב! אימא שלך לטאה! הגיע לו. מגיע לך. מגיע לי עונש? אז לקחו אותי לשיחה עם המורה, וליועצת, ולמנהלת ולשיחה עם אימא. אימא הגיעה לבית ספר, הרימה לי ככה את הפרצוף כדי לראות שהיא אספה את הילדה הנכונה. איך יצא לה כזה דבר מהבטן? נכנסו לאוטו, סגרתי את הדלת. מכירים את האנשים האלה שמתעצבנים בלחש? "מה נהיה ממך?" "פרא אדם" "אנחנו נגיע הביתה, את תעלי לחדר שלך ותחשבי טוב טוב על מה שעשית". לא יכולתי להקשיב למילה שהיא מדברת אז הגברתי את הרדיו והיה שיר של מייקל ג'קסון. אז ידעתי שיש זמרים יש את מייקל ג'קסון. איך שבילי ג'ין התחיל להתנגן אני התחלתי לעשות את הקטע הזה עם העיניים לפי הקצב. ומצדי אימא שייתקע לי ככה הפרצוף! כשנכנסו לרחוב התחיל לרדת גשם ובילי ג'ין נגמר. היא לא הספיקה להחנות את האוטו וקפצתי החוצה מהאוטו. היה מבול. עמדתי בגשם ופשוט בכיתי. אולי לא כזה הגיע לבן שטרית. איך לפעמים אני שונאת את עצמי. לא הצלחתי להירגע. הרגשתי הילדה הכי רעה בעולם. ואז פתאום, בזוית של העין ראיתי בכניסה לבית, תולעת זוחלת לכיווני. תולעת, אבל לא סתם תולעת. התקרבתי אליה וראיתי שהיא מחייכת. אני נשבעת לכם שראיתי שהיא מחייכת. תולעת מחייכת אליי למרות שדחפתי את בן שטרית, למרות המבטים של המורים, היועצת, המנהלת, הטון הלחששני של אימא. ראיתי אותה ונרגעתי. רצתי לחדר, הוצאתי את כל הטושים הירוקים והתחלתי לצייר תולעים. היום אם תסתכלו לי במחברות תראו שהן מפוצצות בציורים של תולעים. אני לפעמים לא שולטת בזה. גם ככה אני לא מצליחה לעקוב אחרי מה שהמורה אומרת, ואיך שאני מעתיקה את המילה השלישית מהלוח היא כבר מחקה הכל ועברה לנושא הבא. תקראו לזה איטית. מוזרה. טיפשה. מפגרתת. כמו שאימא פעם אמרה "אלכס היא ילדה מיוחדת" או ניצה המורה שאמרה "אלכס משתרכת מאחור, היא לא מצליחה ליישר קו עם שאר בני גילה". אני לא רוצה ליישר קו. אנ לא מצליחה ליישר קו. ואני לא מאמינה בקווים ישרים. ראיתם פעם תולעת ישרה?