אני ממש בקרוב חוגגת 18 אז כתבתי משהו שאני חושבת עליו הרבה זמן לאחרונה? מישהו מעוניין לקרוא?

כשהייתי קטנה תמיד פינטזתי על הרגע שבו אני אתבגר
על הרגע שאליו כולם מחכים
הרגע שאתה לא ילד יותר
שאנשים יקחו אותי ברצינות
שלקול שלי יהיה חשיבות
שאני אוכל לשנות
שאהיה לי דרך להשפיע
חלמתי על מקום עבודה
חלמתי על עצמאות
חלמתי על להקים משפחה
ליצור לי משמעות
היום אני רק רוצה להיות ילדה לנצח
לא לדעת
לא לשמוע
ובטח שלא לחוות
להיות בשקט
כאילו לא להיות
אם הייתם מדברים איתי לפני 4 שנים על הגיל הזה
גיל 18
הייתי אומרת לכם שאתם מגזימים
הייתי צוחקת לכם בפנים
כי "יש עד זמן"
וכי לא האמנתי שאני אהיה בכלל בחיים
הבטחתי לעצמי הרבה הבטחות במהלך החיים
לא להגיע לגיל 18 זאת אחת מרבות
לא דמיינתי בכלל שאגיע למרחק של חודשים בודדים מהדאגות
הגיל הזה נורא משמעותי עבורי
הוא מהווה נקודת התחלה לחיים שלי
לעצמאות, להתפתחות, להתפקחות ולהתפכחות אחרת..
אבל זה בסדר כי את עוד ילדה יש לך עוד לאן להשתפר, לאן לשאוף
יש לך עוד זמן לתקן
מספיק זמן להשתנות
גיל 18 גיל הביגרות
הגיל שבו אני אמורה להפוך מנערה ל"אישה"
הגיל שבו האחריות שלי היא הרבה יותר גדולה וקשה
גיל שבו אני כבר יכולה לעשות כל מה שאני רק רוצה
אולי זאת נקודת פרישה?
יש משהו בלא נודע
שגורם לך לרצות לא להגיע
לפעמים המציאות כל כך קשה
העתיד כל כך מאיים ומרתיע
כי בסופו של דבר כל החלטה שאני מקבלת עלולה להשפיע
לא אוכל יותר להתחבא מאחורי ההורים
או לתרץ את המעשים
להעמיד פני ילדה קטנה
שלא עוד לא מבינה כלום
אני לא יכולה לברוח מהחיים
להאשים אחרים
אני צריכה ללמוד להתמודד עם כל כך
הרבה דברים חדשים
אולי אני רוצה להישאר קטנה לנצח?
איך אני אמורה לדעת מאיפה מתחילים
מה אני אמורה לעשות?
פשוט ככה
להמשיך לפרק חדש של החיים
גיל 18 כבר אמרנו?
אז להגיע לחצות?
זה שווה לנסות?