תשובה אחת
זה שובר.
אני מבינה אותך.. ובעבר גם חשתי באופן חוזר כל הזמן אשמה על דברים רעים שקורים לאחרים, ובטח על אירועי טרור או מוות של חיילים בקרב.
עם כל הכאב, האנשים האלה רוצים גם כן שנמשיך.. בזכותם המדינה שלנו עוד קיימת ונלחמת. בזכותם יש פחות אבדות.
אנחנו צריכים להמשיך את הדרך שלהם.. יש כל מיני דרכים. אם באמת להפיץ את מה שהם עשו ואהבו- כמו אמנות; צילום, כמו של אותו לוחם. לעשות אמנות שתזכיר את הדרך שלהם ומי שהם.
ובכללי לשאוף להיות אנשים טובים יותר, לעזור לאחר.. להמשיך להלחם על המדינה ולקוות לימים טובים יותר. אמן