מרגישה מרוקנת גם בגלל המלחמה וסיבות אישיות, אבל שאין זכות להתלונן אחרי מה שאנשים עברו ועוברים מזדהים? איך אתם מתמודדים?

מכירה את זה אני גם הרגשתי ככה. תחפשי בגוגל את המושג אשמת הניצולים זה קצת מתאר מה שאת עוברת, את בעצם מרגישה אשמה על זה שאת בסדר ולא חווית את כל הדברים הרעים שאחרים לא שרדו מהם ולכן יש אנשים נגיד שצופים יותר בחדשות וכאלה כי זה גורם להם לרגיש כאילו הם כן חלק מהחוויה של אותם דברים מזוויעים וזה קצת מוריד את האשמה
איך אני מתמודדת? מבודדת את עצמי מכל מקור של חדשות שאני יכולה בטעות לשמוע על עוד מקרה נוראי, מתעסקת רק במה שעושה לי טוב וקצת משאיר אותי בבועה שלי.
מסכימה לשתף זה אחד הדברים החשובים (ואגב כל תגובה שאת מרגישה היא הכי לגיטימית והגיונית אז אל תרגישי שמשהו בך לא בסדר בין אם את אדישה לכל המצב או בין אם את מרגישה שאת יותר מדיי בתוך זה ומגיבה בואפן מוגזם.. את לא)

מזדהה לגמרי..
לי אישית קשה גם בגלל שאני גרה במקום בטוח יחסית
ויש כאן המון שמירה ...
אני מרגישה ששומרים עלינו כל כך הרבה ולא נעים לי

כן זה לגמרי מובן
ההרגשה שלך מובנת מאוד
תזכרי שאת לא במצב נורמלי, ולדאוג לרגשות שלך זה גם מאוד חשוב
כן, לכל אחד יש בעיות גדולות יותר או קטנות יותר כרגע
אבל זה לא הופך את שלך לחסרות רלוונטיות

את יכולה לאזן את זה
לדאוג לעצמך אבל להשאיר מקום בראש לדאגה למה שקורה עכשיו

תאמיני לי שלכל עם ישראל קשה עם הדברים האלה שקרו,
וכן אני לא יכולה בכלל לדמיין את הכאב של אלה שאיבדו אנשים שקרובים אליהם

את לא היחידה שמרגישה ככה וזה בסדר לגמרי ❤
כולנו נמצאים עכשיו בתקופה מאוד מבלבלת, וזה בסדר שתתלונני על דברים שנראים לך מינוריים כרגע אבל עדיין מפריעים לך.
את בן אדם עם רגשות ותחושות, ואת לא צריכה לקחת קשה את עניין ה'לא להתלונן', כי זה יכול להגיע למצב שזה יאכל אותך מבפנים כי לא תוציאי החוצה.

כל דבר שיש לך להגיד, תגידי. גם אם זה כפכף שמאל ששמו בזווית לא נכונה בארון.
תמצאי לך מישהו לדבר איתו - עמותות או אפילו כאן באתר. זה נורא משחרר ומוריד ממך עול.


אם תרצי לדבר - אני כאן ❤

שואל השאלה:
וואו תודה לכולכם על התגובות המפורטות עזרתם לי מאוד אנסה ליישם תשארו חזקים ותשמרו על עצמכם

שואל השאלה:
לא מובן מאליו שהשקעתם זמן תודה רבה מעריכה אותכם מאוד

^ :)

היי יקירה,

רק יכולה לתאר מייסרת עבורך התחושה שלרגשות שלך אין מקום, כי הן אולי לא משתוות לצרותיהם של אנשים אחרים..
יכולה רק לדמיין כמה אנרגיה נדרשת ממך להתמודד עם המאבק הפנימי שאת מתארת.. כשתוך כדי ההתמודדות האישית שלך עם הקשיים שהתקופה האחרונה מציפה בך, את גם נאלצת להתמודד עם אשמה שלא נותנת לך מנוח..
מניחה רק כמה עייפה את.. לא מוצאת את הכוחות להסתכל קדימה..

יקירה, אוכל רק להציע להיות סבלנית כלפי עצמך.. המציאות שנכפתה עלינו נדמה שדורשת מאיתנו להזיז הצידה את כל מה שחווינו לפני.. לפנות מקום לסבל ולכאב שמציפים אותנו מכל עבר.. עד שלפעמים אנחנו שוכחים את להתמקד במאבקים האישיים שלנו ולטפל בעצמנו.. למרות שאנחנו עדיין בתוכם..

כמו שהציעו כאן וקראת, שיתוף שאל אנשים סביבך יכול להקל מעט, לעזור לעבד את הרגשות.. ואולי גם הסחות דעת במהלך היום יכולות להפחית את העומס הרגשי שאת אולי חווה.. ואם את עדיין לא חווה שיפור, אולי עזרה מקצועית תוכל לסייע..

אם תרגישי צורך, אעדכן שבעקבות המצב, יינתן מענה במסגרת קופות החולים של 3 שיחות טיפוליות-
. *כללית: 2708* / (7.00-20.00)
. *לאומית: 054-9292273 / (8.00-22.00) + וואטצ אפ: 0549299973
. *מכבי: 3028*
. *מאוחדת: 3833*

בנוסף אספר שאני מתנדבת בעמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת. אם תרצי עוד מרחב לפרוק ולשתף בתחושות שעולות בך, המתנדבים שלנו מחכים לך בצ'אט האנונימי באתר.. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע..

שלך,
מתנדבת סה"ר