שאלה שפונה למשוחררים מהצבא/אנשים אחרי גיל 20. אני משוחררת כבר קרוב לשנתיים. אני כמעט לגמרי לבד, אין לי כיוון לתואר בקרוב

אני בן אדם מאד חברותי אבל כל הקשרים שניסיתי להחזיק נגמרו
אני בעבודה החמישית שלי, חלק נכבד מזמן השחרור שלי לא עבדתי כי היה לי קשה להתגבר על השחרור מהצבא, ממש אהבתי את הצבא והשירות שלי בו לקראת הסוף.
אני לא יודעת מה לעשות, אני ממש סובלת מהלבד, לא יודעת איך הגעתי לזה, יש לי ידיד אחד אבל הוא לא ממש זמין להפגש..
חשבתי לעבור לגור במדינה אחרת לחצי שנה-שנה אבל אני לא רואה דרך לעשות את זה.. אין לי ממש כסף ולא בא לי לעבוד בעגלות.
אין תואר שאני רוצה להתחיל כרגע, ובכל מקרה עד אוקטובר 24 זה לא בתכנון, אם בכלל, ואם אעשה זה כי ההורים שלי מתעקשים שאעשה ..

אני בת 22 ואני מרגישה ממש אבודה, להיות לבד זמן ממושך כזה זה נורא בשבילי, גם מרגיש שכולם בגילי ביססו לעצמם חיי חברה ועתיד.
אפילו אחותי בת ה21 מתכוונת לטוס עם חברות שלה לכמה חודשים, והיא משוחררת פחות זמן ממני.

המצב די שחור לי ואני מנסה להשאר חיובית לגביו אבל קשה, אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות כבר,

טיפים, הזדהויות, עצות, יתקבלו בברכה.