המחנכת התקשרה להורים שלי בגלל שבקושי נכנסתי לזומים ואני לא משתתפת

קיצר ההורים שלי עצבנים עליי אש ולכן חשבתי אולי לשלוח את זה למורה:
קיצר חשבתי אולי לכתוב לה:
היי המורה, שמעתי שהתקשרת להורים שלי לגבי זה שאני לא מספיקה להיכנס לזומים. אני בטוחה שגם את כמוני 'מרגישה' את המלחמה שבחוץ, אחרי הכל אנחנו גרים בבאר שבע. שזה לא הכי קרוב אבל גם לא הכי רחוק. וכשיש לך בני דודין מהמשפחה שמשרתים בצבא, במגב ובקרבי, את מתחילה לדאוג. וכשאת שומעת שיש מחבלים שהצליחו לחדור כמה פעמים לבאר שבע, את מתחילה לדאוג. כי את רק נערה בכיתה י ולא איזה מישהו שבאמת יוכל לעשות משהו כנגדם. ולכן בלילה במקום לישון כמו שאר בני האדם, את נשארת ערה מפחד שאיזו אזעקה תתפוס אותך לא מוכנה בלילה, את נשארת חושבת על כל הנפטרים והגיבורים, את נשארת ערה פוחדת מכל צליל שאולי זה בגלל מחבל שמנסה לפרוץ. ואחרי שנשארים ערים כל הלילה, נוטים להירדם בבוקר. לא משנה כמה אתם מתאמצים שלא.
אז מתנצלת המורה על החיסורים שלי מהזומים, אז אני מבינה למה התקשרת, באמת היה לא בסדר מצידי להחסיר ולא לעדכן למה. אבל אני פשוט לא בן אדם שמרגיש בנוח לשתף דברים כאלו, בכל אופן הרגשתי שמכיוון שאת המורה שלי ולא רציתי שתחשבי עליי רעות, החלטתי שמגיע לפחות לך לדעת את זה❤
בקיצור מה אומרים זה עוב להגיב ככה? עידנתי את הסוף לגמרי בגלל שהיא המחנכת שלי לכל השנה ותלמד אותי גם שנה שעברה
אז מה אומרים לשלוח את זה ככה? או לשנות משהו?