לאנשים שמבינים בכתיבה

אני הבנתי ממדריך אחד מגוגל פעם
ומאנשים
שהכי טוב לעשות סיפור לכל דמות

דמויות טובות צריכות בסיס טוב, תחשבי על איזה תכונות יש באנשים, כאלה שאת אוהבת וכאלה שלא לא אוהבת, תשימי את התכונות האלה על הדמויות שלך, טיפ שלי, תתני שלוש תכונות שמתאימות מאוד לדמות ואז תוסיפי אחת שבחיים לא תחשבי שתמצאי את זה אצל הדמות (דמות שהיא ביישנית, מדברת חלש, ופחדנית, היא גם קמצנית נורא. -- זה רק דוגמא), זה מה שייתן לדמויות שלך נפח ועניין בתוכן.
בנוגע לדיאלוגים, תשחזרי שיחות שהיו לך עם אנשים, תביני מה הפך את השיחה הזאת לשיחה שזכורה לך, איזה מילים שהם אמרו נצרבו לך במוח, מה שהופך דיאלוג טוב ומעניין לאחד כזה, זה דיאלוג שאנשים יכולים להזדהות עם לפחות אחד מהצדדים, "אני לא מאמין שרצחת את כל האנשים האלה!" והתגובה תהיה משהו כמו "האנשים האלה לא נרצחו עלי ידי, הם נרצחו בגלל שהם רצחו אחרים, אני רק נתתי להם לטעום מהדייסה שהם בישלו."
אותו העיקרון יכול להתלבש גם על הסיטואציה הכי משעממת בעולם, "איך אתה לא מסוגל לשתות קפה בלי סוכר?!" והתגובה יכולה להיות: "כי אני אוהב את זה מריר כמו החיים שלי."
צריכה גם עזרה באיך ליצור בדיוק את הדיאלוג?

שואל השאלה:
למה אנשים חושבים שאני בת כתוב אנונימי לא אנונימית אני בן
וחוץ מזה ממש תודה על מה שכתבת אהבתי את הטיפ על הדמויות אבל על הקטע של הדיאלוג האמת שמישהו אחר ששמעתי מדבר על זה אמר שדווקא דיאלוג בסרטים וסדרות וסיפורים שונה מדיאלוג בחיים האמיתי וזה נכון אז אני לא חושב שזה יהיה נכון מצידי לנסות לחקות שיחות אמיתיות
וכן זה יהיה ממש נחמד מצדך לכתוב איך ליצור בדיוק את הדיאלוג כי אין לי מושג

ממש תודה על ההעזרה

סליחה שפניתי בנקבה, אני בדרך כלל עושה את זה בלי לחשוב כי זה הרוב המוחלט שאני רואה של מי שכותב.
עכשיו לעניינו, דיאלוג אמור להיות יותר מהוא אמר לה והיא אמרה לו, כשתה כותב אתה צריך לחשוב על הסיטואציה בתור אחת משתי אופציות שתלויות באיך אתה כותב, אם אתה כותב מנקודת מבט ראשונה, אתה צריך להבין איך דמות תגיב במילים, ברגשות שלה, ובגוף שלה, המילים זה החלק הכי קל פה, איזה מילים הדמות תבחר כדי לתאר את החלק המעט יותר מסובך, הרגשות שלה, איך הדמות שלך תרגיש אחרי שהדמות השניה תגיד או תעשה משהו, מה זה יגרום לה להרגיש לפי העבר שלה, תכונות האופי שלה ובעיקרון מה שאמרתי קודם (מה שהופך אותה לדמות) החלק של הרגשות והתמלול שלהן למילים נקרא לפעמים דיאלוג פנימי, הדמות מדברת לעצמה (או לקורא) על איך היא מרגישה, ואיך היא מעכלת את הרגשות שלה, ככה היא מראה לקורא חלקים שלאו דווקא היו רואים אם מסתכלים על השיחה בנקודת מבט שלישית. ועכשיו אנחנו מגיעים לחלק הכי מסובך בעיניי, המעשים של הדמות, איך הדמות תגיב פיזית למה שקורה בדיאלוג החיצוני ובדיאלוג הפנימי שלה, מה שהדמות עושה יכול להיות תגובה פיזית לדיאלוג הפנימי שלה, או תגובה פיזית למה שה"פרטנר" אמר, מה שהופך את החלק הזה למעניין (וקשה) במיוחד זה שיש דברים שאנחנו עושים בצורה לא מודעת ולכן, אם אנחנו כותבים מנקודת מבט ראשונה, הדמות לא תשים לב שהיא עושה את זה עד שפתאום כן, הדמות נושך את השפה שלו מתוך לחץ ואז פתאום הוא מרגיש דם נוזל, או שהוא מכווץ את האגרופים שלו חזק כל כך עד שה"פרטנר" תופס לו את היד, וכו וכו.
אם אתה כותב מנקודת מבט שלישית, הדברים טיפה משתנים, הרגשות יתוארו בצורה יותר פשוטה, אבל מטאפורות ישמעו פחות קיטשיות, ובגלל שאתה לא "תקוע" בתוך דמות אחת, אתה יכול לתאר לקורא איך שתי הדמויות מגיבות, בלי לתת לדמות שלך לנחש איך ה"פרטנר" שלה מרגיש.
המילים נשארות בערך אותו הדבר כיוון שמילים זה מילים, מה ששונה אבל זה שאתה לא ממש יכול להראות איך הדמויות הגיעו למה שהן רצו להגיד, (בנקודת מבט ראשונה יכולת לעשות את זה בקלות יחסית, \אני לא מאמין שהוא אמר לי את זה, הוא יודע כמה אני שונא את המילה ברוקולי, אין בעיה, הוא רוצה לשחק מלוכלך, אני אשחק רק מטונף, נתתי לחיוך להתפשט על פני ושלפתי את האס בשרוול שלי, "תפוחים ירוקים!"\ רק דוגמא).
והתגובות הפיזיות פה יותר מתסכלות מאשר בנקודת המבט השלישית (בעיניי), יהיה לך קשה להסביר למה דמויות עושות פעולה פיזית מסוימת בלי שזה ישמע מוזר, אתה תהיה חייב לתת לדמות להסביר את זה בעצמה.
זה הבסיס המינימלי שאני יכולה לכתוב, אם יש לך שאלות, אתה יכול לפנות אלי בפרטי או פה שוב.
מקווה שעזרתי, פ.ה.