היא צודקת שהיא התעצבנה עליי או שהייתי בסדר?

יש מישהי שאני מכירה (היא לא חברה מאוד טובה, אבל אני כן מסתובבת איתה בבית ספר לפעמים, היא פשוט חברה טובה של חברה טובה שלי) שיש לה צליאק, משמע היא לא יכולה לאכול גלוטן.
אני אוהבת לאפות ומכינה הרבה עוגיות, ואתמול היה לימודים פיזיים בבית ספר שלי אז הבאתי כמה עוגיות, במקור לי ולחברה הטובה שלי. החברה הטובה שלי והילדה שעליה אני מדברת ישבו ביחד בהפסקה כשנכנסתי לכיתה שלהן, וכזה הוצאתי את העוגיות מהתיק והנחתי על השולחן מול חברה שלי.
ואז השיחה עם הילדה הזאת הלכה ככה:
היא: זה נראה לך בסדר? ברצינות?
אני: מה...? לא הבנתי...?
היא: יש בזה גלוטן, נכון?
אני: כן, מצטערת.
היא: סבבה שאת מצטערת, אבל את לא יכולה להתחשב? את יודעת שאני לא יכולה לאכול את זה.
אני: אני לא יודעת להכין בלי גלוטן, ובכל מקרה זה ל*השם של חברה שלי*. לא הבאתי את זה לך ואמרתי לך לאכול, אני לא מבינה מה את מתעצבנת.
היא: אבל בכל זאת יכולת להתחשב.
אני: תקשיבי, לא ידעתי בכלל שתיהי כאן כשאני אתן לה את זה, אני לא מבינה מה את רוצה ממני.
היא: סבבה אז תזרקי לי תירוצים. מטומטמת.