3 תשובות
הפרדה גזעית, זה התחיל באפריקה עם מיעוט לבן שהנהיג הפרדה בין שחורים ללבנים והעניקו יותר זכויות ללבנים

משתמשים בזה בהקשר של היום כלפינו וכלפי הפלסטיניים למרות שזה שטויות מפגרות כי כמו שאני מניח ששמת לב יש ערבים שחיים בארץ ויש להם אותם זכויות כמוך וכמוני
אנונימי
אַפַּרְטְהַיְיד (מאפריקאנס: apartheid - הפרדה) הייתה מדיניות הפרדה גזעית שהונהגה על ידי המיעוט האירופאי-הלבן בדרום אפריקה משנת 1948 ועד שנת 1994. המדיניות הנהיגה הפרדה בין לבנים לבין שחורים ו"צבעוניים" (בני תערובת), והעניקה זכויות יתר לבני המיעוט הלבן.
אף על פי שהמונח אפרטהייד מתאר במקור רק את המדיניות הדרום אפריקאית, המונח "פשע האפרטהייד" אומץ לתאר "מעשים נפשעים במיוחד שבוצעו לצורך קיום ותחזוק של משטר שליטה של קבוצה גזעית אחת של בני אדם על פני כל קבוצה גזעית אחרת של אנשים ודיכוי שיטתי שלהם", כפי שנוסח ב"אמנה הבינלאומית בדבר דיכוי ועונש פשע האפרטהייד" שקיבלה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ב-1973. הגדרה דומה אומצה בחוקת רומא שמתוקפה פועל בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.
חוקי האפרטהייד כפו הפרדה מוחלטת באזורי המחיה, במוסדות החינוך, באמצעי התחבורה, ובגישה לשרותי הבריאות, התרבות והפנאי, תוך הקצאת המיטב שבהם לשימוש בני המיעוט הלבן. הם גם אסרו על נישואים ועל יחסי מין בין בני הגזעים השונים, העניקו ללבנים את הזכות הבלעדית לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון, הגבילו את חופש התנועה של השחורים, ואסרו עליהם התאגדות פוליטית ומקצועית.
חוקי האפרטהייד נוצרו והתפתחו בהדרגה, מרביתם במהלך העשור הראשון למשטר תחת הנהגתו של ראש הממשלה הלאומן הקיצוני דניאל פרנסואה מאלאן, ולאחר מכן בתקופת שלטונו של יוהאנס סטריידום והנדריק פרוורד (hendrik verwoerd), שנודע כ"אדריכל האפרטהייד". אלה עיקריהם:

חוק איסור נישואי תערובת (1949) אסר על נישואים בין-גזעיים
חוק המוסר (תיקון משנת 1950) אסר על יחסי מין בין לבנים לבין בני גזעים אחרים
חוק מרשם האוכלוסין (1950) חייב כל אזרח להירשם כלבן, כשחור או כצבעוני
חוק דיכוי הקומוניזם (1950) איפשר לממשלה לתייג כ"קומוניסטי" כל ארגון, תנועת אופוזיציה, או התאגדות שלא היו לרוחה, ולהוציאם מחוץ לחוק
חוק אזורי הקבוצות (1950) הקצה את אזורי המחיה העירוניים לבני הגזעים השונים, ולמעשה אסר על לא-לבנים את המגורים בערים. חוק זה הופעל, בין היתר, במחוז 6.
חוק המעבר (1952) - חייב כל שחור מעל גיל 16 לשאת בכל עת תעודת מעבר, שבה הוטבעו אשרות מהמשטרה או מהמעביד המתירות או מגבילות את תנועתו
חוק שמירת מתקנים נפרדים (1953) חייב הפרדה גזעית במתקני שעשועים, בגנים ציבוריים, במתקני שירותים, בחופי רחצה וכדומה, ובפועל מנע מלא-לבנים את השימוש במרביתם
חוק חינוך הבַּנְטוּ (1953) קבע את רמת שירותי החינוך להם היו זכאים שחורים, שהייתה נמוכה במידה משמעותית מזו שזכו לה הלבנים
חוק הייצוג הנפרד (1956) קבע כי צבעוניים לא יוכלו להצביע לפרלמנט, אלא יצביעו בנפרד למועצת הצבעוניים, גוף בעל סמכויות חקיקה מועטות בלבד. חוק זה נחקק עם סיום משבר זכויות ההצבעה של המיעוט הצבעוני.
חוק המכרות והעבודה (1956) מיסד את האפליה בתעסוקה וקיבע איוש תפקידים בכירים בלבנים בלבד
חוק עידוד שלטון עצמי שחור (1958) תחם חבלי ארץ במדינה כ"בנטוסטנים" לשחורים, שם יכלו ליהנות מאוטונומיה לכאורה
חוק אזרחות ארצות המולדת השחורות (1971) שלל את האזרחות הדרום-אפריקנית מ"אזרחי" אותם בנטוסטנים והפך אותם מבחינה טכנית לזרים במקום מושבם
בצד חוקי האפרטהייד התפתחה מערכת נוקשה של אכיפת החוקים תוך שימוש בעונשים מחמירים, מעצר מנהיגי אופוזיציה פוליטית, שיטור ברוטאלי ופיזור הפגנות מחאה באש חיה. ב-21 במרץ 1960 התרחש טבח שארפוויל שבו נורו למוות 69 מפגינים שחורים בידי כוחות המשטרה בעת הפגנת מחאה של 20,000 איש נגד "חוק המעבר" - החוק שחייב אזרחים שחורים לשאת בכל עת תעודות מעבר מיוחדות שהונפקו בידי השלטונות כדי לשלוט בתנועותיהם בתוככי המדינה. טבח שארפוויל עורר את מנהיגי ההתנגדות למשטר להחליף את קו אי-האלימות שנקטו בו, בקו תקיף יותר של טרור וחבלה, והביא להסלמה בעימות, שגררה מעצרים נרחבים. בין היתר נעצר נלסון מנדלה, מנהיג הזרוע הצבאית של תנועת הקונגרס הלאומי האפריקני שהוצאה אל מחוץ לחוק. העצורים הועמדו למשפט ונשלחו לתקופות מאסר ממושכות. פעילים אחרים חמקו מהמדינה וגלו, ובמהלך העשור וחצי הבאים עבר המאבק אל מחוץ לגבולות המדינה, והגיע גם לזירה הבינלאומית.
אנונימי
טוב שלא עשית העתק הדבק לכל הערך בוויקיפדיה
אנונימי