וואי באלי לבכות מהזה

וואי נשמע לא פשוט..
אולי תתיעצי עם סבתא שלך?

שואל השאלה:
סבתא שלי מצד אבא גרה בחול בכלל והיא בקושי בקשר איתהו והסבתא מצד אמא לא בקשר עם אמא שלע כבר איזה 20 שנה אם לא יותר

הי,
וואוו, נשמע באמת קשה. מקווה שהם ימצאו דרך להתגבר ולהשלים בינהם.
טוב שאת משתפת כאן וזה יעזור לך לשוחח עם אחרים. אם את מרגישה נוח עם המחנכ.ת שלך, אפשר לנסות לשוחח איתה (אפילו בזום!) או עם היועצת של בית הספר.
את יכולה לנסות לדבר עם אמא כשיהיה לה רגע שהיא נראית לך קצת יותר רגועה ופחות מוטרדת ... אבל תיהי סבלנית - היא בעצמה לא במצב טוב ויכול להיות שלא יהיה לה חשק וכוח לשיחה.
יש לך איזה חברה טובה שאת יכולה לשוחח גם איתה וקצת לפרוק ?

הי יקרה
כואב הלב לשמוע שבתוך כל הכאב הלאומי את מתמודדת עם כאב אישי כל כך משמעותי. מבינה שבמצב הזה יש משמעות וחשיבות ללכידות המשפחתית, ואת כנראה חווה להיפך...סוג של התפוררות של מה שהכרת. לא יודעת אם ינחם אותך אבל מה שאת מתארת לדאבוני מתרחש היום בהרבה משפחות. המתח, חוסר הוודאות האישית והביטחונית, השכול, האובדן והאבל הצליחו לפרום להרבה אנשים את החוטים. אנו חווים מציאות בסדר גודל שלא הכרנו. ולאנשים מאוד מאוד קשה היום. מניחה שגם לאמא ואבא מאוד לא קל. בסופו של דבר כשתעצומות הנפש פוחתות ויכולת ההכלה מתמעטת, אנו כבני אדם נוטים לפרוק קיטור על מי שהכי קרוב לנו. מי שאנחנו אוהבים. נשמע לא הגיוני... אבל זה הטבע של בני אדם. לעיתים בתקופות כאלו אפשר להתייחס לזה כגל גדול ולנסות לצלול מתחתיו. לנסות להפחית את ההתנגדות, את ייסורי המצפון גם אם קשה. תנסי לתת לזמן לרפא. לא מקבלים החלטות גורליות בשעת שבר ומשבר. תנסי להתרכז בדברים שמעניינים אותך, שגורמים לך לחוש יותר טוב, ופחות לתת לכאב הזה לחדור להכרה שלך. יהיה זמן בעתית, לאחר המערכה הזאת, לנסות לשקם את היחסים בבית. וייתכן שאפילו כבר לא יהיה צריך כשהדברים הגלובליים יסתדרו.
רציתי לשתף אותך בכך שאני מתנדבת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת. עמותת סה"ר מקיימת צ'אט עם מתנדבים אנונימיים. תוכלי אם תרצה להצטרף לצ'אט ולשוחח על דברים המעיקים עלייך בתקופה מאתגרת זו, ואולי אף להתעדכן במקורות תמיכה נוספים. הלוואי שיכולתי לתמוך ולעזור לך יותר בקושי והמצוקה שאת חווה.
שלך.
מתנדבת סה"ר

"הכוח להסתגל לכל המצבים משמעו חירות." ...