אוקי נקודה למחשבה בעניין ביטחון עצמי, מראה ויופי- וטיפטיפה חוסר הגיון.

פעם קרה לכם שקמתם מכוערים מתמיד? קמתם, הסתכלתם במראה ואמרתם- "וואו קמתי מכוער/ת היום"
קרה?.. נניח שכן.
עכשיו, קרה שקמתם בבוקר מכוערים יצאתם מהבית בידיעה שהיום זה לא היום הכי יפה שלכם בלשון המעטה ואז מישהו שרואה אתכם ביומיום אמר לכם- "יוו איזה יפה את היום"- וזה גרם לכם ליהיות בתסביכים כי- "על מה את מדברת קמתי מכוערת רצח היום"
אז תקשיבו, תקשיבו!
יופי, הוא בעיניי המתבונן. ואני אסביר
את קמה בבוקר ובעינייך את נראית זוועה- את יוצאת ומגלה שמישהו שרואה אותך יום יום חושב אחרת. מסקנה- העיניים שלנו לא עובדות לבד. הן עובדות עם רגש. והעיניים של האדם מולנו לא רואות אותנו אחרת, כי אנחנו תמיד עם אותן פנים, תמיד נראים אותו הדבר.
אז אם אי פעם אמרת לעצמך בשיא הרצינות וואו איזה יפה אני- את/ה יפה! כי זה לא הפנים משתנות לנו כל בוקר- זה הרגשות!
נקודה נוספת:
קרה לכם שראיתם מישהו שנראה טובב- ברחוב, באינסטה, בבית הספר מושך, באמת יפה. ואם זו בחורה אז שווה רצח נראית פצצה מהממת! ואחרי שהכרתם באמת את האופי והמידות של הבנאדם פתאום הוא מכוער בעיניכם- לא בצחוק- הוא פשוט מכוער פתאום!
או להיפך הכרתם מישהו שהיה נראה סביר מינוס בעיניכם בהתחלה- ובהמשך ההיכרות פתאום הוא אחד מהיפים שפגשתם?
זה קורה כן.
כי יופי- הוא לא משהו מוגדר וזהו - הוא בעיניי המתבונן.