דחוף רגע סיפור אדם וחוה, את מי מאשים האדם בתגובה לחקירת האל?

האשה שנתנה לו לאכול

את חווה

השם כביכול מאשים את השם בזה שהוא אומר האשה אשר נתתה עימדי

^^ אם הוא באמת הבין את המעשה שעשה למה לא ענה בתשובה המראה חרטה? הרי מדובר בחטא גדול מאוד. ומעבר לזה, למה ישר התחיל לדבר על האישה ועל אלוהים? הרי אם באמת הבין, היה מבין שהחטא שהוא עשה לא קשור לאישה או לאלוהים.
אם אבא שלך היה אומר לך לא לעשות משהו, ועשית אותו בסופו של דבר בגלל שחבר שכנע אותך, אבל אתה בכל זאת לגמרי מתחרט על המעשה. אחרי זה כשאביך ישאל אותך למה עשית את זה; בגלל שהבנת שאתה הוא האשם היחיד, לא תתחיל לדבר על זה שחבר כלשהו שכנע אותך, אלא תגיד "עשיתי זאת, מצטער". אתה תראה כלפיו חרטה, לא להפך.

את אלוהים.
הוא אומר "האישה אשר נתתה עמדי"- יש פה האשמה ברורה כלפי אלוהים. הרי הוא זה שאסר עליו לאכול מהעץ, ועכשיו הוא נותן לו בעצמו אישה שתפתה אותו לכך? הוא האלוהים, האחד שאחראי על גורל כל היצורים, האישה היא בסך הכל בת אדם. איך יכל בכלל לאסור עליו מצד אחד ומצד שני לגרום לו לעשות זאת?
אם הוא יכול לבוא למישהו בטענות זה בבירור אלוהים.