אני ובן הזוג שלי, כמה חודשים ביחד, אנחנו בטווח גילאי ה30, רואים עתיד

אני ובן הזוג שלי, כמה חודשים ביחד,
אנחנו בטווח גילאי ה30, רואים עתיד אך מתמודדים עם המון קשיים,
הקשר שלנו לא רגיל, כי כרגע אין אפשרות לישון יחד,
אז רוב הקשר שלנו הוא בחוץ שאנחנו מטיילים עם האוטו במקומות, עד שעות מאוד מאוחרות, ממקום למקום למקום על הדרך נהנים מאוד אך גם חווים טרטור,שעם הזמן שוחק..
ומידי פעם ישנים במקומות,
אנחנו נפגשים רק בימי שישי שבת.כלומר כל השבוע לא.
והקשר שלנו נורא מיוחד, אני משתדלת מאוד להיות חזקה ומתעלה שאנחנו לא נפגשים כל השבוע, כי אנחנו מאוד מחוברים אחד לשנייה,
הבעיה התחילה,שעם הזמן ניהיה לי יותר ויותר קשה לא לישון איתו ואני מתחילה. להיות רגישה ומתוסכלת לגביי זה, כי אני רוצה לישון איתו במקום שהוא בית . ולא להטרטר למקומות,לפחות לישון יום אחד בשבוע,
לפעמים מרוב הכאב שלי אני מוציאה את זה עליו וזה נובע מאהבה, כלומר מרימה את הקול מביעה תסכול,ולפעמים קצת בוכה.
יודעת שהמצב הזה זמני ,אבל אם הזמן שעובר זה ניהיה לי קשה יותר והוא כמובן מכיל ,השאלה האם אני דרמטית מידי, או שמה שאני חווה הוא אכן לגיטימי